02. נזקים משדות אלקטרומגנטיים


נזקים - כללי

המחקרים החדישים מדגישים, בנוסף לנזקים של פגיעות בעצבים, ב- DNA, בפרקים, בירידת מעבירים עצביים, והורמונים, ועליית גורם קרישה בדם, גם  פגיעות נוספות של  שדות אלמ"ג חלשים, שגורמים נזקים קשים, וכללו בעיקר:

  1. סילוק יוני סידן (+Ca2 ) הקשורים לממברנות תאי הגוף, וזה גרם לפגיעות בממברנה, פגיעות בתעליות היונים, אפשרות לקריעת הממברנה, או להתהוות חורים זמניים, ובעיות דליפה ללא פיקוח.
  2. דליפה של האנזים  DNAase (שמפרק DNA) מהממברנות של הליזוזומים (איברונים תת-תאיים, בהם נאגרים אנזימים שיודעים לפרק מאקרומוליקולות). תופעה זו מסבירה את הפרגמנטציה של DNA שניראתה כגירגור (שברים ב DNA הנראים כגרגירים קטנים במיקרוסקופ), בתאים שנחשפו לסיגנלים של טלפונים סלולריים. כאשר פגיעה זאת מתרחשת בתאי גזע (מהם מתפתחים תאי ביצית, תאי זרע וגם בעובר בעת הריון, ) נגרמת פגיעה בפוריות, וכנראה גורם לנזק תורשתי בצאצאים בדורות הבאים.
  3. דליפת יוני סידן (+Ca2) פנימה לתוך הציטוזול (חלל התא), שפועלים בו על מסלולים ביוכימיים שונים, באופן מוגבר, כמעורר מטבולי, המאיץ גדילה וריפוי, אולם גם מעורר יצירת גידולים. 
  4. דליפת יוני סידן (+Ca2) לתוך נאורונים (תאי מערכת העצבים) שגורמים ליצירת פוטנציאלים מזוייפים לפעולה (אימפולסים עצביים), הגורמים לכאבים, וסימפטומים נאורולוגיים אחרים, באנשים אלרגיים לקרינות אלמ"ג. זה גם מפחית את הסיגנל עד לרקע של המוח, ומקשה בכך על תגובה הולמת לגירוי חלש כזה, וכנראה אחראי בחלקו, לשיעור העולה של תאונות של נהגים המדברים בסלולרי גם אם הנהגים משתמשים בדיבורית BlueTooth, באוזניה או בשימוש בדיבורית פנימית ללא אנטנה חיצונית (בישראל השימוש בסלולרי ללא דיבורית בעת נהיגה הוא בניגוד לחוק - אך מותר עם דיבורית ואוזניה. בחלק מהמקרים הסלולרי ממשיך לשדר בתוך הרכב והנהג ממשיך להיחשף לקרינה).
  5. מחקרים של המנגנונים המוליקולריים בתא החי, איפיינו צורות רבות של הפגיעות מקרינות אלמ"ג, כגון, מדוע שדות חלשים יותר אפקטיביים משדות חזקים, או מדוע כמה תדרים מזיקים במיוחד, כגון 16Hz(הקרוב לתדר שמורה לתאי עצב לשחרר יוני סידן (ראה סעיף 1, לעיל), ומדוע שדות הנשלחים בפרצים (פולסים) מזיקים יותר.
  6. זרמים חזקים בקווי מתח, גורמים באוויר ליד הכבלים ליצירת יונים של חמצן הניקראים יוני קורונה. אלה עפים עם הרוח, וגורמים נזקי חימצון בתושבי הסביבה, בשלב ראשון מחלות נשימה, ועם זמן מתפתחות מחלות סרטן, בפרט סרטן ריאות. 
  7. קרינות אלמ"ג גורמות לתאים ליצור רדיקלים חופשיים. קרינות אלמ"ג, שתדריהן אינם מספיק גבוהים, כך שהאנרגיה הפוטונית שלהם חלשה מכדי לגרום לסילוק אלקטרונים מאטומים, אינן מייננות, דהיינו הפיזיקאים אינם מכירים בקרינות כאלו כמזיקות. אולם נמצא שבחשיפה אליהן, תאי הגוף מגיבים ביצירת, רדיקלים חופשיים, לכן נזקי קרינות אלו דומים לנזקי קרינות מייננות (היוצרות יונים ורדיקלים מכל חומר, ראה להלן). חלק ניכר מנזקי הקרינות האלמ"ג ניגרם באמצעות הרדיקלים החופשיים. אלה מתווספים לרדיקלים הנוצרים בתאי הגוף באופן טבעי בעיקר בגלל חימצון בלתי מושלם בתהליך הנשימה, שהם בעיקר רדיקלי חמצן, אך גם בתהליכים אחרים. הרדיקלים נחוצים בגוף רק בריכוזים נמוכים, לשם תפקידים חיוניים, בין היתר תאי פגוציטים במערכת החיסון, שבולעים מיקרואורגניזמים פולשים, יוצרים בתוך תאיהם רדיקלים, המשמשים להם לקטול את החיידקים והנגיפים שהם בולעים. הבעיה, שתאים כאלה למעשה "מתאבדים" בתוך התהליך, והרדיקלים נשפכים החוצה וגורמים נזקים קשים לתאים השכנים. לרדיקלים, כגון הסופראוקסידים וחנקן חמצני בריכוזים נמוכים, יש תפקידים חשובים בוויסות תהליכים ביוכימיים ותגובות רבות של התאים. רדיקלים משמשים גם ליצירת חיבורים בין סיבי הקולגן בעור, בהמסה (בפרט משתתף רדיקל ההידרוקסיל) וסילוק מזהמים כימיים, ועוד. הרדיקלים גם גורמים לנזקי חימצון במרכיבי התאים, ובכך גורמים באופן טבעי להזדקנות ולמוות. לכן עודף רדיקלים מאיץ הזדקנות והתפתחות מחלות הגיל בטרם עת, והופעתן באנשים צעירים. עד שנת 1995, היה ידוע שרק קרינות מייננות (כגון קרינת X - רנטגן) שיש להן אנרגיה פוטונית חזקה מספיק לסילוק אלקטרונים מאטומים של כל חומר, והם הופכים ליונים (טעונים מטען חשמלי, הכוללים רדיקלים חופשיים). אולם האנרגיה הפוטונית בקרינות אלמ"ג אינה מספיקה כדי לסלק אלקטרונים מהאטומים, דהיינו, חלשה מליצור יונים, גם בתאי הגוף יונים באופן ישיר. אך, חשיפת גוף חי לקרינות אלמ"ג, גרמה לתאים עצמם ליצור רדיקלים חופשיים, (Roy et al  1995), רק לאחרונה נתגלה במכון ויצמן המנגנון המדוייק בו משפיעה קרינת שידור סלולרי, על יצירת הרדיקלים החופשיים  (Friedman et al 2007). רדיקלים אלה  מצטרפים בנזקיהם לרדיקלים הנוצרים בחילוף חומרים טבעי, ולאלה הנוצרים כתגובה לזיהום כימי החודר לגוף, כולל עשן לסוגיו, לזיהומים הביולוגיים, תרופות, וכיוב'. גם הקרינות וגם הרדיקלים חופשיים גורמים לביטוי גנים קדם מסרטנים, וגנים רבים אחרים. נזקי הקרינות הישירים והעקיפים, המיידיים, והמצטברים, גורמים לסימפטומים שונים, המצטברים לכדי הופעת  מחלות גיל קשות, כולל מחלות סרטן, בטרם עת.  
  8. ברשת החשמל מתרחשות קפיצות מתח תכופות, בתדרים גבוהים מתדר הרשת, הניגרמות בגלל חיבור המכשירים השונים. קפיצות אלו, ניקראות "חשמל מלוכלך". זה גורם לקפיצות בשדה המגנטי המושרה מהקווים. לדוגמא, לאחר חיבור מנורת חשמל פלואורסצנטית חסכונית ביותר, בוצעה אנליזה של שדה מגנטי במערכת החשמל אליה חוברה. להשוואה בוצעה גם אנליזה של המערכת אליה חוברה מנורת להט רגילה. התוצאות מתוארות באופן גרפי, בתמונה הבאה:

בתמונה חשמל מלוכלך" הנוצר ממנורת להט רגילה (למעלה) , וממנורת פלואורצנט חסכונית (למטה). 


בבית ספר בארה"ב, חלו מורים במחלות ניוון עצבי, כגון, פרקינסון. אלצהיימר, וטרשת נפוצה (MS), בשכיחות שעוררה דאגה. פרופ' מגדה חבס, ועמיתיה, ביצעו שם אנליזות ספקטרליות של הזרם החשמלי בקו, והשדות שהוא משרה סביבו. הם גילו בקווים קפיצות מהירות של מתח, אותן כינו, "חשמל מלוכלך", כמתואר בתמונה הבאה:

בתמונה מדידת"חשמל מלוכלך" בכיתת בית ספר. קנה המידה של זמן אורך גל אחד, דהיינו, 1/60 של שנייה (בארה"ב).


אנליזות דומות ביצעו חוקרים אלה גם  בבתים פרטיים בקנדה, בהם אותרו חולים במחלות ניוון עצבי. הם מצאו שם מימצאים דומים של "חשמל מלוכלך". הן מצאו גם  שניתן להקטין מאד את החשמל המלוכלך, על ידי הכנסת קבלים לשקעים של מערכת החשמל. קבלים אלה אנליזות של כיתות, להן הוכנסה מערכת של קבלים לתוך שקעי החשמל, הראו שרוב הקפיצות של החשמל המלוכלך נעלמו. באנשים שחיו או נימצאו במקומות בהם היה קודם "חשמל מלוכלך", שרובו סולק על ידי הקבלים, נעלמו או פחתו מאד הסימפטומים של המחלה, בפרט, קטנו הרעידות, והשתפרו תגובות מוטוריות, בצורה משמעותית ביותר.  סירטונים שצילמו החוקרים לפני כל טיפול, ולאחריו משכנעים ביותר, כמתואר בתמונה הבאה:

בתמונה מדידת שארית החשמל המלוכלך בכיתת בית הספר, שניזכר לעיל, לאחר הכנסת קבלים (המכונים "פילטרים") לרשת החשמל.

 

קפיצות החשמל המלוכלך נוצרות, בנוסף למנורות הפלואורסצנט החסכוניות שניזכרו לעיל, גם  מהמיכשור החשמלי לסוגיו, מנועים חשמליים, מכשירי טלויזיה, מחשבים, וכיוב' בהם אנחנו משתמשים, שאינם מושכים את הכוח שהם צריכים באופן מתמשך (לינארי) כמו פעם, אלא לסירוגין, ובתדר גבוה, לדוגמא, מפסק-מעמם  (dimmer ). משיכת כוח לא-לינארית כזאת, משליכה לאחור למערכת אספקת הכוח החשמלי. "חשמל מלוכלך" גם נוצר על ידי מכשירים חשמליים וציוד אלקטרוני אשר בפעולתם נוצרות קפיצות מתח ושינויים תדיריים בצריכת החשמל. ההשפעות השליליות על הבריאות של "חשמל מלוכלך", תואמות את הנזקים שתוארו בספרות המדעית, מחשיפה לשדות אלמ"ג. בנוסף לשכיחות גבוהה יותר של מחלות סרטן, ניתן למנות כאן גם מה שדיווחו מחקרים על  פגמים מולדים באדם ובבקר, הפלות, לידת ולד מת, סינדרום עייפות כרונית (CFS), אסתמה, כאבי ראש, בהרות עור, מחלות לב, וכנראה גם סוכרת נעורים (טיפוס 1). 


נזקים - פירוט

פגיעה בממברנות התאים ושיחרור יוני סידן

במעבדתו של פרופ' Adey באוניברסיטה של קליפורניה  (Bawin et al 1975) מצאו שבחשיפת מוח חולדה לקרינת רדיו VHF חלשה, הסיגנלים שעברו מודולציה ב- 16Hz, גרמו לתאים לשחרר יוני סידן (+Ca2) שהיו קשורים לממברנות התאים. במחקר אחר, שעקב אחרי תוצאות אלו, נחקרו שדות בחוזק שונה ובתדרים שונים (Blackman et al. 1982). החוקרים הגיעו למסקנה המפתיעה, של "חלונות תדירות":, כי מצאו ששדות אלמ"ג חלשים, היו במקרים רבים יותר אפקטיביים בשיחרור יוני הסידן מהממברנות, משדות חזקים. המנגנון לכך לא נודע באותו זמן, לכן זה נחשב כקוריוז מדעי טריוויאלי, ולא יותר... אולם נתברר שיש בתוצאות אלו משמעות ענקית לכולנו. אובדן יוני סידן גרם לדליפות דרך ממברנות התאים, כיוון שליוני סידן הקשורים לפני השטח של הממברנות יש תפקיד חשוב בייצובן. יונים אלה מחזיקים ביחד את מוליקולות הפוספוליפידים שהן החלק העיקרי של מבנה הממברנות (2001 Ha ). כאשר  יונים כאלה אובדים, ממברנות התאים נחלשות, ועלולות להיקרע בגלל כוחות הדחק והמאמצים המופעלים עליהן על ידי תנועות תוכן התאים (בהתחשב בכך שעובי הממברנות הוא בסך הכל שתי מוליקולות !).  למרות שסגירת החורים שנוצרו, נעשה באופן נורמלי, ללא עזרה, אובדן יוני הסידן מגדיל את הדליפה כאשר הם פתוחים, וזה יכול להסביר את האפקטים הביולוגיים המרובים הידועים, של שדות אלמ"ג. 


השפעת יוני הסידן הדולפים  על חילוף החומרים

דליפת יוני סידן (+Ca2) חופשיים דרך הממברנות החיצוניות של התאים, או אלו המקיפות את מאגרי הסידן הפנימיים של התא, בגלל חשיפה לקרינות אלמ"ג, יש לה השפעה דרמטית על מסלולים ביוכימיים רבים בחילוף החומרים (מטבוליזם). זה גם מסביר את רוב האפקטים הפיזיולוגיים המיסתוריים של שדות אלמ"ג, שדווחו, אך לא הובנו היטב. זה כולל עירור הגידול, הגדלת הסיכון ללקות בסרטן, וכן סימפטומים מהם סובלים הרגישים לקרינות אלמ"ג, ומדוע השימוש בטלפון סלולרי, בעת הנהיגה, משפיע על העצבים, ומגדיל פי 4 את הסיכון לגרום לתאונה. 

בנוסף לכך שיוני הסידן מייצבים את ממברנות התאים, ריכוזם בציטוזול של התאים, שולט, כאמור, בתהליכים מטבוליים רבים, הכוללים פעילות של מערכות אנזימטיות, וביטוי גנים. ריכוזם שם, נשמר נמוך פי כמה אלפים מריכוזו מחוץ לתאים, על ידי משאבות יונים בממברנה, המופעלות בתוך חילוף החומרים.  תהליכים מטבוליים רבים מווסתים על ידי הכנסת כמויות קטנות של יוני סידן לתוך הציטוזול, בעת הצורך. זה באופן נורמלי בפיקוח מטבולי צמוד, כך שכל רכיב יפעל בזמן הנכון, ובמהירות הדרושה. אולם, כאשר הגוף נחשף לקרינה אלמ"ג, זה מגביר את הדליפה מהממברנות, וכמויות בלתי נישלטות של יוני סידן נוספות יכולות לחדור לתוך התאים. כאן תלוי כמה יוני סידן חדרו לתוך התאים, ומה התאים תוכנתו לעשות עכשיו. אם התאים גדלים, שיעור הגידול עלול לגדול. אם התאים מתקנים את עצמם לאחר הפגיעות בממברנות, מהירות ההבראה עשוייה לגדול,  אולם אם יש בתא גן מוטנט קדם סרטני, זה עלול לעודד את גידולו לכלל גידול שפיר או עם הזמן, מופיעים בו תא(ים) שעובר(ים) התמרה סרטנית, והגידול הופך לסרטני.  


דליפת יוני סידן פוגעת בתיפקוד המוח.

תיפקודי המוח תלויים בהעברה סדירה של סיגנלים דרך מסה של כ- 100 מיליארד תאי עצב (נאורונים). תאים אלה באופן רגיל מתפצלים לאקסונים (שלוחות) ארוכות, המעבירות סיגנלים חשמליים כפוטנציאלים של פעולה (אימפולסים עצביים) אל חלקים אחרים של הגוף או מהם, ובחלק מהמיקרים בין חלקים מרוחקים של המוח. סיב עצב כבר כולל אקסונים רבים המאוגדים ביחד, ונראים כמו חוט לבן. הענפים הקצרים יותר מתקשרים עם נאורונים אחרים, במקום בו קצותיהם סמוכים לסינאפסות, ומעבירים דרכן מידע, תוך שימוש במיגוון מעבירים עצביים (neurotransmitters). מעבירים אלה, הם כימיקלים המופרשים על ידי נאורון אחד, ומתגלים על ידי נאורון אחר.  התבניות המדוייקות של העברה דרך רשת זו הן מורכבות ביותר, והן קובעות את העברת הפקודות, הפעולות, המחשבות, וכל מעשיו של האדם. ליוני הסידן יש תפקיד חיוני בפעילות העצבית הזאת, כי בכל פעם שהנאורון משחרר מעבירים עצביים, הוא חייב לקלוט כמות קטנה של יוני סידן. בלי קליטתם, המוח, וכל מערכת העצבים לא יכולים לפעול באופן תקין. בחשיפה לקרינה אלמ"ג, ניגרמת דליפה מהממברנות, ויותר מדי יוני סידן חודרים פנימה לנאורונים, כך שהם משחררים את מעבירי העצבים יותר מוקדם. זה משפר את זמן התגובה של אדם לגירויים פשוטים, לזמן קצר, כפי שהוכח בניסויים עוד לפני שנים, לא הובן מדוע, ונחשב כקוריוז. אולם, זה גם יכול להפעיל שיחרור ספונטני של מעבירים עצביים, שיעבירו סיגנלים מזוייפים, שאינם צריכים להיות שם בכלל, יזינו את המוח במידע לא אמיתי, ויגרמו לתגובות מוטעות ומיותרות. פוטנציאלים לפעולה דומים, עלולים להיות מופעלים בחלקים אחרים של הנאורון, ואם דולף פנימה מהממברנה, באופן זמני מקצר את הבדל הפוטנציאלים, דהיינו המתח החשמלי (voltage ) בין הפנים והחוץ. פוטנציאלים לפעולה בלתי מתוכננים כאלה, עלולים להוריד את הסיגנל עד לשיעור רעש הרקע  של המוח, ולהקטין את היכולת לעשות שיפוט מדוייק בכל פעולה. 

באופן טכני \ נסיוני, קשה לגלות פוטנציאלים לפעולה תועים כאלה, היות והם נראים כרעש אקראי במערכת הניטור, ועלולים להיות מוצפים על ידי סיגנלים אלמ"ג חזקים יחסית, שהישרו אותם. אולם, יש לגלות פוטנציאלים לפעולה מזוייפים דומים, אם סילקנו חלק מיוני הסידן המבניים בממברנות, על ידי אמצעים אחרים. דרך אחת לעשות זאת, היא להוריד את ריכוז יוני הסידן במדיום המקיף את התאים. כפי שנעשה, לדוגמא, בחשיפת תאי עצב ושריר ליוני סידן בריכוז שהוא 10-20% נמוך מהנורמלי, שריגש אותם יותר באופן ניכר, שזה מתאים להיפותיזה  ( Matthews 1986). מימצאים אלה גם כן מסבירים רבים מהסימפטומים של תת-סידניות (היפוקלצמיה): זהו מצב רפואי, שניגרם בדרך כלל על ידי חוסר איזון הורמונלי, בו הריכוז של יוני סידן בדם אינו נמוך מהנורמלי. סילוק יוני סידן הקשורים לממברנות התאים, גורם לאפקטים הדומים לאלה המתקבלים בחשיפה לקרינות אלמ"ג.


הממברנות הדולפות גורמות נזק ל- DNA.

דליפות בממברנות המקיפות את הליזוזומים (איברונים תת-תאיים, ובהם אנזימים מעכלים שונים היכולים לגרום לפירוק תירכובות, כולל DNAase) מסביר את הנזק הרציני ל- DNA בחשיפה לקרינת טלפון  סלולרי: נקבות זבובי Drosophila melanogaster,  הוקרנו במשך 6 דקות ביום, במשך 6 ימים, נמצאו שברים ב- DNA, וכמחצית הביציות מתו (Panagopoulos et al 2007). במחקר אחר, נחשפו תאי חולדה ותאי אדם בתרביות לקרינה סלולרית קבועה ומבוקרת,  במשך 16 שעות. נמצאו בהם שברים ניכרים ב- (Diem et al 2005  DNA ). בפרוייקט Reflex במדינות השוק האירופאי, לבדיקת נזקי קרינה אלמ"ג, נחשפו תאי אדם למשך 24 שעות לקרינה סלולרית קבועה ומבוקרת. נמצאו שברים ב- DNA, שהיו דומים לשברים שניתקבלו בתאים כאלה, שנחשפו לקרינת גאמא מאיזוטופ רדיואקטיבי. יש להזכיר, שגם קרינת גאמא גורמת לליזוזומים לדלוף (http://tinyurl.com/yxy4ld). 

  

נזק ל- DNA, עלול לגרום לסרטן.

גם שדות אלמ"ג חלשים, הגדילו את הסיכון לסרטן, באופן מובהק  (Wilson et al. 1990).   זה ניגרם בגלל שהקרינה גרמה לביטוי מופרז של גנים קדם מסרטנים (הפעילים כרגיל בחלוקת התא), אם על ידי הכנסת מוטציות בפרומוטרים של גנים אלו, או בגלל שגרמה להכפלת מנה גנית, וכיוב'. גן, כידוע, הוא קטע ב- DNA, המכיל את המידע הדרוש כדי לקודד יצירת חלבון, ויש חלבונים שהם אנזימים (זרזים ביוכימיים), המשתתפים במסלולים ביוכימיים רבים. אם נזכור שלכל גן יש בתחילתו פרומוטר, מעודד, שהוא קטע שיכול להפעיל את הגן או להפסיק את פעולתו, בתגובה לסיגנלים חיצוניים, או פנימיים.  גדילת אורגניזם מביצית מופרית, קשורה בתבנית מורכבת של גנים הניתנים להפעלה והפסקה, בהתאם לצורך, שמווסתת את הגידול, חלוקת התא והיתמיינות לרקמות מיוחדות, שמרכיבות את הגוף. חשיפה לקרינה אלמ"ג משבשת פעולות אלו, ובפרט מזיקה כאן, היא התערבותם בהגברת הביטוי של הגנים הקדם מסרטנים (הקרינה מתערבת גם בביטוי גנים אחרים, בהם לא נדון כאן). התערבות כזאת נתגלתה בשנת 1991 במחקר חלוצי, ששדה אלמ"ג סביב כבל חשמל, גרם בין היתר, לביטוי מיידי של גנים קדם מסרטנים, והופעת החלבונים שלהם (המקודדים על ידי גנים אלה), בזרם הדם  (Omura et al 1991). מחקרי המשך מוליקולריים, שנערכים בטכניקות של הנדסה גנטית, מאז ועד היום במעבדת הגב' פרופ' רבה גודמן, באוניברסיטת קולומביה במנהטן, ובעוד כ- 15 מעבדות במדינות אחרות, הראו בין היתר, כי ה- DNA בפרומוטר (החלק המפעיל) של גנים קדם מסרטנים, וגנים להלם חום כוללים רצפים מיוחדים, המגיבים לשדה אלמ"ג, ומופעלים בעת החשיפה  (Lin et al 2001). הם בדקו אם פרומוטרים של גנים של תאי אדם (בתרבית) מגיבים ישירות לשדה אלמ"ג. כידוע, ביטוי כל גן כולל סינתיזת mRNA על פני גדיל אחד של   ה- DNA, ואחר כך תרגום mRNA זה, על ידי הריבוזומים לחלבון, שרצף חומצות האמינו שלו, לפי הצופן הגנטי. לשם כך הם הוציאו החוקרים מתוך גן קדם מסרטן c-myc (הקשור בחלוקת התא), את חלק הגן המבני, המקודד (ראה בתמונה להלן: אדום עם קטעי רשת כחולה) ובמקומו הישתילו גן של גחלילית המקודד ללוציפראז (האנזים הגורם ליצירת אור). 

בתמונה מבנה גן. משמאל לימין: מגבר מרוחק (מלבן עם אלכסונים אפורים), פרומוטר (מעודד, מבלן עם קווים צולבים בצבע תכלת) תיבת TATA (מלבן כחול מלא), הגן המבני, הכולל רצפים שמקודדים לחלבון המוצר (ריבוע אדום מלא) ורצפים (ריבוע רשת כחולה) שה- mRNA שנוצר לפיהם מסולק, והם לא משתתפים ב- mRNA המקודד לחלבון שהוא המוצר של גן זה, ולבסוף מגבר מרוחק (מלבן עם אלכסונים בצבע אפור).


כשהחזירו את הגן הרקומביננטי שכלל את הרצף המקודד ללוציפראז, לתאי אדם בתרבית, והקרינו עליהם קרינה אלמ"ג, החלו התאים להאיר !! זו היתה ההוכחה שפרומוטר של גן קדם מסרטן c-myc, הגיב לקרינה אלמ"ג, והחל להתבטא מייד עם החשיפה, נמצא שרצף פרומוטר זה, כלל קטע של 900 בסיסים, ובהם 8 קטעים של רצף בסיסים CTCT. בנסיון דומה בפרומוטר של גן hsp70 שמקודד לחלבון הלם חום, גם הוא התחיל להאיר. החוקרים מצאו שבפרומוטר זה, היה קטע של 70 בסיסים, ובתוכו 3 קטעים של רצף CTCT, באימות ניסויים אלה, כאשר הוצא הקטע שכלל את רצפי ה- CTCT החוזרים, לא הגיב הפרומוטר לקרינה אלמ"ג, וכשהוחזר לו המיקטע, הכולל את הרצפים CTCT החוזרים, חזר התא להאיר!! אלו היו הוכחות חד משמעיות, שגנים אלה, בחשיפה לקרינות אלמ"ג, החלו להתבטא ויצרו את האנזים לוציפראז שגרם ליצירת אור בתאי אדם (Lin et al 2001). מאז הוכיחו מחקרי המשך, שנערכו בתאי אדם בתרביות תאים, שמאות גנים הגיבו לקרינות אלמ"ג. 

הרצפים ב- DNA, המגיבים לקרינות אלמ"ג, שנתגלו במחקרים אלה, מיועדים כנראה, לתגובה לקרינות אלמ"ג טבעיות כגון קרינת על סגול, ותאי הגוף מגיבים לחשיפה לקרינה כזאת ביצירת רדיקלים חופשיים. הם לא מגיבים לשדה מגנטי של זרם ישר אפילו חזק מאד, כי שדה חזק כזה, קיים על כדור הארץ, ובנוכחותו התרחשה האבולוציה לעומת זאת, שדות מגנטיים של זרם חילופין (AC) לא פעלו על הגוף החי, במיליוני שנות האבולוציה.

ידוע כבר שנים רבות, שחשיפה לקרינה או למזהמים כימיים, עלולה לגרום להתמרה סרטנית, שנגרמת בגלל ביטוי מוגבר של גנים קדם מסרטנים. הגברת הביטוי שלהם קורית גם בהשפעת תהליכים טבעיים בהם עלולה להיגרם הגברת ביטוי גנים על ידי הכפלתם , או בהגברת ביטוי הגן הקדם מסרטן, על ידי מוטציה, או ניקוע לפרומוטר חזק (ראה להלן), וכיוב'. כל אלה עלולים לגרום לגן הקדם מסרטן, שמתחיל לדחוף לחלוקות תאים ללא הפסק, שמתבטאת ביצירת גידול. אולם האפקט אינו מיידי, והמעבר למצב סרטני, גם בגלל זיהום כימי, וגם בגלל חשיפה לקרינות אלמ"ג, נימשך שנים, ודרך כמה שלבים, עד שמגיע למצב בלתי הפיך בו מתבטאת מחלה סרטנית. 


שינויים ב- DNA, פוגעים בפיריון.

האפקטים שניראים בחשיפה לקרינת אלמ"ג, כולל פרגמנטציה של DNA, עלולים להיות מיידיים.  השברים ב- DNA מתוקנים בחלקם, וגם אם הם מתוקנים, החיבור לא תמיד משחזר את רצף הבסיסים הנכון הקודם של הגן. לעיתים, קטע של DNA, עלול להיעלם, או שחלק של הגן עובר ניקוע, דהיינו,  גן מכרומוזום אחד, מתחבר לפרומוטר של גן אחר, הנמצא על כרומוזום אחר. הפרומוטר החדש עלול להיות חזק יותר, ואז הוא גורם ביטוי מופרז של הגן המחובר, ויש מחלות מספר הניגרמות בגלל ניקוע כזה.  גנים שנכנסו בהם מוטציות במקומות חיוניים, מקודדים לחלבונים מוטעים ובלתי פעילים. במקרים רבים, השינוי לא יתבטא מייד, בפרט שיש עוד עותק של הגן בכרומוזום הזוגי, גם יתכן שחוסר מטבולי שניגרם על ידי קידוד חלבון בלתי פעיל, יקבל חיזוק מהתאים השכנים. אולם, לא כך ביצירת תאי מין, שם התאים בהם יש 2 מערכות כרומוזומים, עוברים חלוקת הפחתה (meiosis ), שאחריה נמצאת בתא המין (ביצית או זרע) רק מערכת אחת של כרומוזומים, דהיינו, מחצית מספר הכרומוזומים, ויתכן גם שכרומוזומים פגומים ניקשרים, או שאחר כך ניקרעים בתהליך החלוקה, ואז מספר הכרומוזומים לא יהיה מושלם. פגיעות כאלו ואחרות גורמות בעיקר לפגיעות בכמות תאי הזרע התקינים הנוצרים, דהיינו פגיעה בפוריות הגבר, ואם קורות בתא מופרה, או בלתי מאוזן, זה עלול לגרום להפסקת הריון.  מידע שהצטבר ממחקרים ניפרדים שבוצעו באוסטרליה, הונגריה, וארה"ב, מראה שזה קורה כבר במציאות: בגברים משתמשי סלולרי כבדים נימצאה ירידה הן בכמות הזרע, והן בחיוניותו.  תוצאות מחקר חדיש  (Agarwal et al 2006), די מפחידות. ביניהן נמצא שגברים משתמשים כבדים בטלפון סלולרי, מ-4 שעות ויותר ליום, היתה ירידה של כ- 23% בספירת הזרע, ותנועתו, ירידה של כ- 29% בחיוניות תאי הזרע, וכ- 49% במורפולוגיה (צורה) שהיתה חריגה מהנורמלי. כל התוצאות היו מובהקות מבחינה סטטיסטית. יש כל יסוד להאמין, שפגיעה ביצירת ביציות אנושיות תהיה דומה, אולם הביציות נוצרות בשלב העוברי, והנזקים שיקרו בעובר נקבה בעת ההריון, עלולים להתבטא רק בשלב הפוריות שלה, אחרי שנים רבות.

בניסוי במתנדבים גברים, חשיפה לשדה מגנטי חלש של 1.6mG או יותר, במשך רוב (90%) הזמן, גרמה לירידה ניכרת באיכות הזרע. זה התבטא בהכפלה פי 2 של הסיכון ליצירת תאי זרע שנעו באופן לא נורמלי, או שהיו להם פגמים בצורתם. ככל שארך זמן החשיפה, כן עלה מספר תאי הזרע הפגומים, והתוצאות היו מובהקות מבחינה סטטיסטית. חשוב לציין שהקשר, והיחס מנה-תגובה נתחזקו כאשר המדידות היומיות דמו לאלו הטיפוסיות שנימדדו ב- 3 החודשים הקודמים (שזו תקופת היצירה של תאי הזרע עד להבשלתם). בכל המקרים נמצאה קורלציה הפוכה בין משך החשיפה לשדה מגנטי, לכל הפרמטרים של איכות הזרע. מחקר זה הוכיח בפעם הראשונה, שחשיפה לשדה מגנטי גרמה לנזקים לאיכות הזרע. 

  

הביטוי של נזק גנטי קבוע 

יש צד חיובי כלשהו, לחוסר פיריון הניגרם בחשיפה לשדות אלמ"ג, והוא בכך שאם העובר ניפגע קשה קרוב לודאי, שלא ימשיך בהריון, ולא יגיע ללידת ולד עם מום. המדאיג כאן, שכל הגנים שניפגעו, והיו נחוצים להתפתחות העובר, אולם לא לתיפקוד ביצית או תא זרע, לא יושמדו באופן זה. הם יכולים להגיע לעובר המתפתח, וליגרום בו נזק גנטי קבוע. האפקט עלול שלא להופיע בדור ראשון, היות וגן שאינו מתפקד, שמוצאו מהורה אחד, עלול להיות מקוזז אם ההורה השני מספק את אותו הגן במצב תקין. כלומר, בעיות גנטיות קשות עשויות לא להופיע במשך דור(ות), עד אשר במקרה שתי גירסאות פגומות של אותו הגן מגיעות לאותו העובר. מה שקורה אז, תלוי באותו הגן המעורב, אולם בלתי סביר, שזה יתן עובר נורמלי, אלא עובר מת. המסקנה הכללית היא שנזק גנטי מחשיפה לקרינה אלמ"ג, יכול ליגרום לאפקט מיידי על הפיריון, אולם עלול לגרום נזק לצאצאים, שעלול להופיע רק לאחר כמה דורות. לכן, אם לא תוגבל חשיפת האדם לקרינות אלמ"ג, ניתן לצפות, הידרדות איטית בחיוניות של הגנום האנושי במשך דורות בעתיד. זה אירוני, שמייד לאחר פיענוח כל הרצף של הגנום האנושי, הורסים אותו באופן שיטתי, בחשיפה לקרינות אלמ"ג ולמזהמים כימיים. 


מחקר במכון ויצמן Friedman  et al 2007

מחקר במכון ויצמן שביצעו ד"ר יוסי פרידמן ועמיתיו (Friedman  et al 2007) , בשיתוף מודדי קרינה מחברת "גל סייף" מראשון לציון, הראה לראשונה בעולם, את הקשר הישיר, והמנגנון המדויק בו גורמת חשיפת תאים לקרינה סלולרית, ברמה של 5.0uW/cm2 (מיקרוואט לס"מ רבוע), ליצירת רדיקלים חופשיים (ROS, reactive oxygen species ר' תמונה 1 להלן). הרדיקלים הם שגורמים לנזקים ברמה התאית, ומפעילים מסלול ביוכימי ERK המעודד חלוקות תאים. המחקר פורסם בירחון היוקרתי Biochemical Journal, בכותרת: Mechanism of a short-term ERK activation by electromagnetic fields at mobile phone frequency. במחקר זה החוקרים לא בדקו השפעת שדה מגנטי, אולם מחקר שנזכר לעיל, של החוקרים מאוניברסיטת קולומביה (Lin et al 2001) הראה  כי ה- DNA בפרומוטר (החלק המפעיל) של גנים קדם מסרטנים, וגנים להלם חום כוללים רצפים אופייניים מיוחדים, המגיבים בחשיפה לשדות אלמ"ג, דהיינו גם לשדות מגנטיים וגם לשדה חשמלי של קרינות שידור.

בתמונה: מנגנון יצירת רדיקלים חופשיים בתאי אדם שנחשפו לקרינה סלולרית ברמה של 5.0uW/cm2 הקרינה הפעילה את האנזים NADH-oxidase  הנמצא בממברנת התאים, שיצר מייד את הרדיקלים  (המסומנים בתמונה כ- ROS: reactive oxygen species, (התמונה באדיבות ד"ר יוסי פרידמן).


נזקי קרינות אלמ"ג הניגרמים באמצעות הרדיקלים החופשיים

ראינו לעיל, שהנזק העיקרי המתקבל בחשיפת הגוף החי לקרינות אלמ"ג לסוגיהן, הוא שהתאים מתחילים מייד עם תחילת החשיפה, ליצור רדיקלים חופשיים. רדיקלים אלה הם אטומים (יחידנים או בתוך מוליקולות) שיש להם אלקטרון ערכי (חיצוני) בלתי זוגי, ולכן אינם יציבים (Dianzani 1992), ומשתדלים להשלים מייד את הזוג. ידועים רדיקלים רבים, ביניהם אי-אורגניים (כגון רדיקל של חמצן), או אורגניים (כגון כינונים, quinones). הרדיקל האורגני הראשון שנתגלה, היה של טריפנילמתיל, אותו גילה מוזס גומברג בשנת 1900. יצירת רדיקלים חופשיים נעשית באופן טבעי בתאי הגוף, בתהליכי חיזור בלתי שלמים של חמצן, במיטוכונדריות (מנגנונים בתוך התא המייצרים אנרגייה), שם משתחרר עד 4% מחמצן שניקלט בנשימה כחמצן מוליקולרי O2, שחסר לו אלקטרון אחד, וזה הרדיקל הפשוט ביותר, המכונה האניון סופראוקסיד (O2-* (Ischiropoulos 1998. הרדיקלים נחוצים רק בריכוזים נמוכים, והם משמשים כמעבירי סיגנלים, כמפעילי גנים שונים, הם גורמים ליצירת חיבורים בין סיבי הקולגן בעור, ועוד. כך בריכוזים נמוכים הם הכרחיים לפעילות תקינה של הגוף. בריכוזים יותר גבוהים הם גורמים נזקי חימצון למרכיבי התאים, פוגעים בתיפקודיהם, או אפילו למותם, וגורמים בתאים למוטציות ושברים ב- DNA.

בפעילות גופנית ונפשית מוגברת, כולל במצבי דחק, נוצר הרדיקל סופראוקסיד בכמויות מוגדלות. גם הוא, וגם תחמוצת החנקן NO, הפועל כרדיקל, מיוצרים גם בתוך ליזוזומים של תאים מונוציטים ומאקרופגים (השייכים למערכת החיסון): תאים אלה בולעים לתוכם, מיקרואורגניזמים פולשים (חיידקים, נגיפים, ופטריות), ומשמידים אותם בתוכם. כך למעשה תאים אלה מתאבדים, כי עודף הרדיקלים הורג גם אותם, וכשהם מתפרקים, הרדיקלים יוצאים מחוץ לתאים וגורמים לעודף מסוכן בסביבתם, המגביר פגיעה וסיכון לסרטן (Ames 1995). רדיקלים פשוטים ונפוצים, כגון -OH  (הידרוקסיל) ו- -H2O2 (פראוקסיד), מוכרים באי יציבותם, הגורמת לפעילותם הרבה: הם מנסים מייד להשיג את האלקטרון החסר ממוליקולה אחרת. היות ואלקטרון טעון מטען שלילי, אם הוא נלקח ממוליקולה, ערכיותה החיובית עולה, ומבחינה כימית,  עברה חימצון. לכן נחשבים הרדיקלים כסוג של חמצן מגיב  reactive oxygen species) ROS). אורך חייהם הוא אלפיות שנייה, עד שהם 'גונבים' את האלקטרון החסר, מתרכובת שכנה. 'גנבות' אלו מתבצעות במקרים רבים, כשרשרת (ראה להלן). אובדן האלקטרון בתירכובת שהתחמצנה, עלול לגרום לשינוי מבנה התלת מימדי של המוליקולה, ולהפחתה או אובדן מלא של פעילותה הכימית והביולוגית, וכאן עיקר הנזק. בעת חשיפה לקרינות אלמ"ג כגון קרינות רדיו וסלולרים, מגיבים תאי הגוף ביצירה מוגברת של רדיקלים, ובחשיפה למזהמים כימיים, תאי הכבד מייצרים עוד רדיקלים כדי להמיס ולסלק את המזהמים קשי התמס. להוסיף עוד סיבוך, נמצא בשנים האחרונות, שבנוסף להגברת ביטוי בחשיפה לקרינות, עליית ריכוז הרדיקלים החופשיים, מגבירה ביטוי גנים רבים, מהם קדם מסרטנים, ואחרים (Sen and Packer 1996) .

כל הרדיקלים הנוצרים באופנים השונים, מצטרפים ומגבירים דחק חימצוני, וגורמים לפגיעות, גורמות להזדקנות ומחלות גיל. הנזקים הקשים הם הפגיעות ב- DNA. חלק מהם מתוקן בחזרה, על ידי מערכת אנזימטית מתוחכמת, אך מיעוטן נשאר כשגיאות ברצף הבסיסים ב- DNA (מוטציות), דהיינו מישתנה הקוד הגנטי, המקודד לחלבונים שגויים, שהם מיעוטי או חסרי פעילות. המוטציות מצטברות עם הזמן, כולל בגנים של חלוקת התא (גנים קדם מסרטנים), עד שגורמות במקרים מסויימים לפרומוטר של גן כזה, להפעיל חלוקה מואצת ובלתי מבוקרת של תאים, דהיינו יצירת שבט סרטני. מערכת מדכאת גידולים משמידה בדרך כלל תאים שעברו התמרה סרטנית, או שבטים סרטניים קטנים, אך אם הגנים של מערכת זו ניפגעים בעצמם, בגלל חשיפה לקרינות או למזהמים כימיים, היא לא תשמיד שבט סרטני, ואז הוא מתפתח למחלה סרטנית.

את ריכוז הרדיקלים החופשיים משתדלים התאים, כאמור, לשמור נמוך, כדי שלא יזיקו להם. לשם כך ישנם בתאים מאגרים של אלפים עד עשרות אלפים מוליקולות מכל סוג של נוגדי חימצון, אנזימים ואחרים, שתפקידם לצוד רדיקלים חופשיים ולנטרל אותם. במצב שאין מספיק נוגדי חימצון, נוצר חוסר איזון, ואז הרדיקלים החופשיים מחמצנים חלבונים ושומנים בתאים (כולל עטיפות העצבים השומניות), ושומני הדם (כגון כולסטרול), גורמים לניוון המיטוכונדיות בעיקר בתאי המוח, פוגעים בממברנות השומניות של התאים, ובהן ניפגעות תעליות היונים, וגם פוחתת יכולת התאים לספוג חומרי מזון ולסלק פסולת. הרדיקלים גם פוגעים כאמור במבנה ה-DNA, גורמים להכנסת מוטציות (בסיס ב- DNA השונה מהבסיס שצריך להיות באותו מקום). זה משנה את הצופן הגנטי, וגורם לקידוד חלבון שונה מהטבעי (שאינו פעיל חלקית, או לגמרי). בכך גורמים הרדיקלים לבלאי מוקדם, להתנוונות והזדקנות של תאי הגוף, וזה בולט בתאי מערכת העצבים, והחיסון, ובמוטציות הנכנסות בגנים קדם מסרטנים. שינויים אלה מתבטאים במספר רב של מחלות גיל, ביניהן, החמורות הן של ניוון עצבי, ואיבוד השליטה על התחלקות תאים, דהיינו מחלות סרטן. למעשה, פגיעות הרדיקלים מורכבות יותר, כי אטום שניפגע הופך להיות רדיקל חופשי בעצמו, "גונב" (בתוך אלפיות שנייה) אלקטרון מאטום של תרכובת אחרת, שהופך להיות רדיקל בעצמו, וכך נוצרות ריאקציות שרשרת, שתוצאותיהן תמיד רעות.

חשיפה לקרינות אלמ"ג לסוגיהן, גורמת להפעלת גנים המקודדים לחלבוני הלם חום, שעוזרים לחלבונים הרגילים (בדימוי לפיגומים זעירים), לתפקד במצבים לא רגילים, של חום, קרינה, או חדירת מזהמים כימיים או ביולוגיים. אך בפעולה ממושכת, עוזרים חלבוני הלם החום גם לתאים בהם ניפגע ה- DNA (ועלולים לעבור התמרה סרטנית), לעבור את שלב האפופטוזיס (מוות מתוכנן), ולהמשיך ולהתחלק. בנוסף לכך, חלבוני הלם החום עוזרים לפרוץ את מחסום ה- BBB המפריד בין הדם למוח: בפתיחת הרווחים שיש בדופן הנימים במוח (שאינם נמצאים בנימים במקומות אחרים בגוף), ואז הפלזמה (נוזל הדם, המכיל גם מזהמים כימיים שחדרו לגוף), יוצאת מהנימים, ומצטברת בחללים שונים במוח, וכך נחשף המוח לפגיעת המזהמים, ועולה הסיכון להתפתחות סרטן בו. תופעה זו נתגלתה במחקר בחולדות (Oscar and Hawkins 1977), בו נמצא אפילו שחומרת פריצה זו מהנימים, היתה שונה, בחלקי המוח השונים, ואיפשרה לזיהומים כימיים שהיו בזרם הדם, להגיע אל המוח. באדם גורמת פריצה זו כשהיא ניכרת, לכאב ראש. פריצת המחסום BBB יכולה גם להסביר את ריבוי המקרים של שבץ מוחי באנשים צעירים יחסית, באיזורים של צבר סרטני, כפי שמצאנו בעוספיא.

נזקי הקרינות מתבטאים גם בשיבוש גלי המוח, ומכאן כאבי ראש, בלבול, דיכאון, וכיוב' ומתווסף לכך שרדיקלים הנוצרים בחשיפה לקרינות, מחמצנים, כאמור את עטיפות השלוחות של תאי העצב (ראה להלן), ובכך גורמים לפגיעות נאורולוגיות, שמתבטאות בירידה בכושר החשיבה וביכולת השכלית, בכושר הריכוז, בזיכרון, ובהאצת מחלות כגון פרקינסון, אלצהיימר ואחרות. זאת בנוסף לפגיעות ב- DNA הגורמות להאצת תהליך ההזדקנות, והתפתחות מחלות סרטניות ואחרות בטרם עת.
כאמור, בגוף נוצרים באופן טבעי נוגדי חימצון שחלקם אנזימים. הם משמשים ציידי רדיקלים, ובכך מקטינים את ריכוזיהם ומונעים פגיעתם בתאי הגוף. חלק מנוגדי החימצון ניתן ליטול כתוספי מזון, כגון ויטמין C (שתאי האדם אינם יכולים לייצר), ויטמין E, סלניום ואבץ (הנחוצים לפעילות אנזימים נוגדי חימצון) ורבים אחרים (ראה בטתר זה על "הפרדוקס הצרפתי").

אולם, בחשיפה לקרינות אלמ"ג, ולמזהמים כימיים, מתבזבז מלאי נוגדי החימצון בתאים, ואז נוצר חוסר איזון, כשנוצרים רדיקלים בעודף, והם תוקפים, כאמור את מרכיבי התאים, בפרט את החלבונים, השומנים, וה- DNA, כולל את ממברנות התאים השומניות, את תאי השומן העוטפים את שלוחות תאי העצבים (מעטפת שוואן), ואת שומני הדם החופשיים, כולל כולסטרול, והופכים גם אותם בריאקציות שרשרת לרדיקלים חופשיים. הרדיקלים מחמצנים גם את שומני הדם, ומאיצים בכך טרשת עורקים, המצרה את נפח העורקים, הגורמת ללחץ דם גבוה, ולהתאמצות הלב לדחוף את הדם, ועם הזמן, למחלות לב, כלי דם, ושבץ מוחי. הרדיקלים גם פוגעים במיטוכונדיות, המייצרות אנרגייה בתאים. הפגיעה בממברנות התאים, פוגעת בתעליות היונים שבהן, מקטינה את יכולת התאים לספוג חומרי מזון ולסלק חומרי פסולת, ומשבשת את מאזן המינרלים בתאים. פגיעות הרדיקלים ב- DNA, גורמים מוטציות, ושברים בו. במידה ואלה אינם ניתנים לתיקון, נעצרת התחלקות התא עד לתיקון הנזק, אולם אם לא ניתן לתקן את הנזק, נכנס התא למסלול מוות מתוכנן (אפופטוזיס). אם נוצרים חלבוני הלם חום במשך חשיפה ממושכת, הם עלולים לאפשר לתא לחמוק ממסלול אפופטוזיס, ולהמשיך ולהתחלק, וליצור שבט סרטני. בכך הם גורמים לבלאי מוקדם ולהתנוונות והזדקנות הגוף, ולהתפתחות מחלות גיל קשות בטרם עת, שהחמורות בהן, מחלות עצבים, ומחלות סרטן.

המסלול הביוכימי ERK המופעל בתאי האדם, על ידי הרדיקלים החופשיים הנוצרים בעת חשיפת תאי האדם לקרינה סלולרית, הוא אחד המרכזיים המשפיעים על ויסות חלוקת התא, ועל המעבר למצב פרוליפרטיבי (שיגשוגי) שמאפיין חלוקות תאים סרטניים, כמתואר בתמונה הבאה. 

בתמונה השפעות סיגנלים מחוץ לתא, על המסלולים הביוכימיים הפועלים בתא: מסלול ERK המופעל על ידי הרדיקלים החופשיים (Friedman et al 2007), ופועל בגרעין, ומשפיע על ויסות הביטוי של הגנים ועל המעבר למצב שיגשוגי - סרטני.



שתי התמונות האחרונות, מראות שהקרינות מפעילות את מסלול ERK וקשורים במעבר למצב פרוליפרטיבי (=שיגשוגי) דהיינו לסרטן. 

יצירת יוני קורונה באוויר על ידי קווי כוח ושנאים

מחקרים חדישים, בבריטניה, ושוודיה, הראו שקווי מתח 160, ו- 400 קילו וולט (ראה להלן) משרים שדות מגנטיים חזקים בתדר רשת החשמל, המסרטנים את הדיירים בסביבה, ובנוסף הם גורמים ליצירת יוני קורונה באוויר, דהיינו יונים של חמצן הדומים לרדיקלים חופשיים, שגורמים לנושמים אותם נזקים חימצוניים בתאי הגוף. נזקים אלה בולטים, בפרט בחימצון מאקרומוליקולות, של ממברנות התאים השומניות, חלבונים בתאים וב DNA בגרעיני התאים. יוני הקורונה עפים ברוח, וניקלטו במחקר בבריטניה עד מרחק כ- 5 קילומטרים מקווי המתח. הם גרמו בעיקר בילדים, למחלות נשימה, בעיקר אסתמה, וגם מחלות עצבים, סרטן, ואחרות. שיעורי הסרטן היו גבוהים עדיין במרחק כ- 600 מטרים מקווי הכוח, בעוד השדה המגנטי שלהם מגיע עד כ- 70 מטרים בלבד. יוני הקורונה נחשבים גורמי סיכון לסרטן ומחלות נשימה גם במבוגרים. לייד קווי הכוח והשנאים הגדולים, בתוך מיתקני חשמל, ריכוז יוני הקורונה גבוה מאשר בשטח פתוח והעובדים במיתקנים, חשופים גם ליונים אלה, שעליהם אין שום פיקוח ושום תקן להגנת העובדים.
את הקשר הסיבתי למחלות הניגרמות על ידי יוני הקורונה, הציגו פרופ' דניס Henshaw מבריטניה, ופרופ' אנדרס Albohm משוודיה, בגוף הוכחות גדול, שהוכר על ידי מועצת בטיחות הקרינה של בריטניה. הוא מחייב התייחסות רצינית לאזהרותיהם, וזה כדאי גם אצלנו (ראה פירוט להלן).


נזקים מיידיים מהקרינה, ונזקים המתפתחים לאורך שנים

נזקי קרינה מיידיים, ניתגלו בדם הקפי של מתנדבים כבר לאחר חשיפה במשך 3 דקות לשדה אלמ"ג, ממכשירי חשמל שקרנו 10V/m, או בצפיפות הספק של כ- 27uW/cm2. הנזקים האלה כללו, הגברת ביטוי גנים קדם מסרטנים (הפעילים כרגיל רק בחלוקת התא), ואחרים, ירידה ברמת יוני סידן בתאים, וכתוצאה מכך, ירידה חדה ביצירת מעבירים עצביים (כגון, והופעת גורם קרישה בדם). נמצאה ירידה חדה בריכוז אצטיל כולין (מעביר עצבי), עלייה של גורם קרישה (תרומבוקסאן), הגורם לקרישונים בדם הקפי, ו- mRNA המתאימים לרצפים של גנים 'קדם מסרטנים', המראה שהם התחילו להתבטא בגלל חשיפה לקרינה (Omura and Losco 1991, 1993, Lin et al 2001). בנוסף מתבטאים גם גנים המקודדים לחלבוני הלם חום, הגורמים לשינויים בכלי הדם במוח, ופריצת המחסום בין הדם למוח (BBB), המאפשרת לפלזמת הדם לצאת אל חללים בין קפלי קליפת המוח (שמתבטא בכאבי ראש), ועם הפלזמה והחלבונים, יוצאים מזהמים כימיים הפוגעים במוח (Leszczynski et al.2002). חלבוני הלם החום גם מאפשרים לתאים פגועי DNA, להתחמק ממסלול מוות מתוכנן שאליו עוברים תאים פגועי DNA, שלא ניתן לתיקון, ומהם מתפתחים תאים סרטניים. ביטוי גנים קדם מסרטנים נמצא גם בעוד שבע מעבדות באוניברסיטאות מכובדות שונות, בארה"ב גרמניה, וצרפת. צוות מחקר באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, גילה, כאמור, את הרצפים המסויימים ב-DNA בפרומוטרים של גנים (קדם מסרטנים, וגנים המקודדים לחלבונים להלם חום), המגיבים לקרינות, כולל בתדרי שידור, וגם לשדה מגנטי בתדר הרשת (Lin et al 2001 ). 


סקרים ודוחות במצביעים על נזקים

מחקרים הראו נזקים שניגרמו מקרינות אלמ"ג חלשות, מהם משתמעים סיכוני החשיפה לבריאות הציבור מקרינות אלו. ביניהם ניתן למנות: 


מחקר REFLEX

מחקר מעבדתי גדול בכותרת REFLEX שנזכר לעיל, שנערך במדינות השוק המשותף, בו השתתפו 12 צוותי מחקר מ- 7 מדינות, (2005 Adlkofer et al). תוצאותיו הראו שקרינות רדיו מהטלפונים ברמות שאינן גורמות חימום, שהיו הרבה יותר נמוכות מהמלצות ICNIRP (ראה פירוט  להלן) גרמו נזקים גנוטוקסיים (פגיעות ב- DNA) בתאי אדם, שהתבטאו בשברים חד ודו-גדיליים, וביצירת מיקרו-גרגירים בתאים, וכן לסטיות כרומוזומליות, המהוות שלבים מוקדמים בהתפתחות סרטן. הוכחו גם נזקים שניגרמו למערכת העצבים. 

מחקר באוניברסיטת ואשינגטון Lai and Singh 2004

מחקר באוניברסיטת ואשינגטון, הוכיח שחשיפת חולדות לשדה מגנטי, גרמה ליצירת רדיקלים חופשיים בתאי הגוף, שהם גרמו לשברים חד- ודו-גדיליים ב- DNA בתאי המוח (Lai and Singh 2004). הרדיקלים נוצרים על ידי תאי הגוף שנחשפו לשדה המגנטי, וגורמים כאמור לנזקי חימצון למרכיבי התאים, ובנוסף לכך להפעלת גנים קדם מסרטנים, ואחרים, בגלל השינוי ברמת החימצון (בלשון מקצועית: שינויים ב-redox ). גנים אלה של חלוקות תאים, מופעלים באופן טבעי בעיקר בעת דלקת, וכל תגובה למזהמים כימיים או ביולוגיים, או לקרינות כולל שדות מגנטיים. הרדיקלים גורמים גם לשברים  ב- DNA בתאים. בין הגנים שהופעלו בחשיפה לשדות מגנטיים נמצאו כאלה הפועלים במערכת יצירת תאי הדם, ובהתפתחות העובר. בהתייחס ללאוקמיה, והפסקת הריונות, אלה מצביעים על כך שהיו פגיעות בגנים אלה, שניגרמו עקב חשיפות שיגרתיות במשך שנים לשדות מגנטיים. 

דו"ח  Bioiniiative report

דו"ח מקיף- Bioiniiative report - http://www.bioinitiative.org/) Blackman et al 2007) מסכם מחקרים רבים שהוכיחו את הסיכונים לאדם מקרינות אלמ"ג לסוגיהן, כולל משדות מגנטיים. הנזקים לגוף החי מוסברים ומבוססים על מחקרים ועקרונות ביופיזיקליים, ביוכימיים ורפואיים, ובעזרת מידע חדיש ומפורט על גנום האדם. 


סקר Henshaw 2002

סקר מקיף על הנזקים לייד קווי העברת החשמל בבריטניה (Henshaw 2002), עליו התבסס פרופסור Hanshaw במכתבו ל שהוצג בפני הפרלמנט של סקוטלנד (Henshaw 2005) שהעתקו נמסר לכותב שורות אלו. סקר זה מביא מחקרים אפידמיולוגיים שהראו הכפלת הסיכון של ילדים ללקות בלאוקמיה לדוגמא:

(Ahlbom et al 2000, Greenland et al 2000), משדות מגנטיים של 3-4mG אולם, בקרצינוגנזיס (סירטון) יש הגדלת הסיכון יותר מאשר רק אפקט סף. פחות מערכים אלה, יש הגדלת הסיכון נמוכה מפי 2, אולם עדיין סיכון. המודל שלו מניח תוספת דומה ללאוקמיה בילדים מתחת ל-4mG . הגדלת הסיכון מעל 4mG, ניגרמת עד כ- 50 מטרים מכל צד של קווי כוח של 132, 275, ו- 400 קילוולט.

חשיבות מיוחדת מייחד החוקר לחשיפה של עוברים בעודם ברחם, וכן לחשיפה לילית לשדות אלמ"ג ניכרים בחדר השינה. האחרון (Nordlinder and Järvholm, 1997) בולט בחומרתו בפרט כאשר ניבדק יחד עם  נזק מפליטת המכוניות, או לייד קווי מתח. חשיפה לשדות מגנטיים גרמה למחלת ניוון עצבי מסוג ALS ) amyotrophic lateral sclerosis), הניכרת בפגיעה מוטורית, ועליית הסיכון במבוגרים לסרטן המוח, ללאוקמיה, לדכאונות, להתאבדות, ולהפלות. בבריטניה ישנה הפלה כל 12 דקות, כתוצאה מחשיפה לשדות מגנטיים. פירוט לפגיעות אלו אלה מוצגות בטבלא שלו להלן. את התוצאות הקשות האלו, ניתן להסביר בכך ששדות מגנטיים, אפילו ברמת 2mG גרמו להפסקת היצור של מלטונין (הורמון השינה המיוצר על ידי בלוטת האיצטרובל בתחתית המוח). מלטונין הוא גם נוגד חימצון וצייד רדיקלים חופשיים (ראה להלן), הפועל כנוגד טבעי לסרטן. ירידת רמות מלטונין קשורה גם בדיכאון, וכנראה גם בהפלות. בדיכאון והתאבדויות, עלה הסיכון, מסף נמוך כ- 1mG . סף כזה נוצר עד כ- 150 מטר משני הצדדים של קווי כוח של 132, 275, ו- 400 קילוולט. שם הסיכון מוכפל. כיום אין מעקב ראוי על כך מצד גופים כמו  US National Institute of Environmental Health Sciences - NIEHS, בארה"ב, ו- UK National Radiological Protection Board - NRPB. הערכתו של החוקר, שאלפים ניפגעים בבריטניה מדי שנה מחשיפה לשדות מגנטיים של קווי הכוח. כאשר כוללים מקרי דיכאון קל יחסית, מגיע מספר הניפגעים בבריטניה לכ- 9,000 בשנה. זוהי הקבוצה הגדולה והבולטת של ניפגעים מחשיפה לשדות מגנטיים חלשים. הערכות השכיחות של התחלואים שמאובחנים מדי שנה בבריטניה בקרב דיירים לייד קווי כוח, מוצגת בטבלא הבאה:

Condition

References

Key findings/Risk assessment

Predicted excess annual cases (UK)

 near  powerlines

Childhood leukaemia

Fews et al, 1999

Ahlbom et al, 2000

Greenland et al, 2000

Microwave News, Sept/Oct 2000

(i) Corona Ion Effects: Risk assessment based on increased exposure to air pollution.

(ii) Magnetic Fields: No accepted causal mechanism for magnetic fields but an implied relative risk of 2.0 above 0.4 µT and 1.7 above 0.3 µT.



2 – 8 cases

Skin cancer

Fews et al, 1999b

NRPB 1997

Risk assessment based on increased skin exposure to radon decay products and other agents via 50 Hz oscillation of aerosols.



14 cases

Lung cancer

McDowall, 1986

Katsouyanni & Pershagen, 1997

Risk assessment based on increased exposure to air pollution via corona ion effects.

250 – 400 cases

Other illnesses associated with air pollution

Seaton et al, 1995

Risk assessment based on increased exposure to air pollution via corona ion effects.

2,000 - 3,000 cases

Suicide and Depression

Reichmanis et al, 1979
Perry et al, 1981
Perry et al, 1989
Poole et al, 1993
Savitz et al, 1994
Verkasalo et al, 1997
Beale et al, 1997
van Wijngaarden et al, 2000

Considered biologically plausible via magnetic field exposure. Apparent low threshold ~ 0.1 µT.

40% increase in suicide in West Midlands; small increase in general depressive illnesses; 2 to 3-fold increase in severe depression and a 2 to 3.6-fold increase in suicide among electric utility workers.

(i)           Suicide: 
60 cases 


(ii) Depression:
Up to 9,000 cases

of mild depression

הטבלה מתמצתת את ההערכות של החוקר לגבי התושבים בבריטניה, לנתונים מספריים של הניפגעים מחשיפה במגוריהם לשדות מגנטיים מקווי כוח קרובים.  

הספרות שהציג פרופ' Henshaw מוצגת להלן: 

Childhood leukaemia and magnetic fields
  1. Ahlbom A, Day N, Feychting M, Roman E, Skinner J, Dockerty J, McBride M, Michaelis J, Olsen J H, Tynes T Verkasalo PK, 2000. A pooled analysis of magnetic fields and childhood leukaemia, Brit J Cancer 83(5), 692-698
  2. Greenland S, Sheppard AR, Kaune W T, Poole C  Kelsh MA, 2000. A pooled analysis of magnetic fields, wire codes and childhood leukaemia. Epidemiol, 11, 624-634.
  3. Microwave News, Vol. XX, No. 5, September/October 2000, ISSN 0275-6595, PO Box 1799, Grand Central Station, New York, NY 10163.
  4. UK Childhood Cancer Study Investigators (UKCCS), 1999. Exposure to power-frequency magnetic fields and the risk of childhood cancer. Lancet, 354, 1925-1931.

Childhood leukaemia, air pollution and parental exposure
  1. Nordlinder R  Järvholm B, 1997. Environmental exposure to gasoline and leukaemia in children and young adults – an ecological study. Int Arch Occupat Environ Health 70, 57-60.
  2. Pearson RL, Wachtel H  Ebi KL, 2000. Distance-weighted traffic density in proximity to a home is a risk factor for leukaemia and other childhood cancers. J Air Waste Manag Associat, 50, 175-180.
  3. Savitz DA  Feingold L, 1989, Association of childhood cancer with residential traffic density. Scand J Work Environ Health, 15, 360-363.
  4. Savitz DA Chen J, 1990. Parental Occupation and Childhood Cancer: Review of  Epidemiological  Studies. Environ Health Persp, 88, 325-337.
  5. Shu XO, Stewart P, Wen W-Q, Han D, Potter JD, Buckley JD, Heineman E Robison LL, 1999. Parental occupational exposure to hydrocarbons and risk of acute lymphocytic leukaemia in offspring. Cancer Epidemiol, Biomark  Prev, 8, 783-791.

Skin cancer
  1. Fews AP, Henshaw DL, Keitch PA, Close JJ  Wilding RJ, 1999B Increased exposure to pollutant aerosols under high voltage power lines. Int J Radiat Biol, 75(12), 1505-1521.
  2. Assessment of Skin Doses. Documents of the NRPB, Volume 8, No. 3, 1997. Chilton, Didcot, Oxon, OX11 0RQ
  3. Preece AW, Iwi GR  Etherington DJ, 1996. Radon, skin cancer and interaction with power lines. US Department of Energy Contractors. Review Meeting, San Antonio, Texas, pp17-21.

Increased exposure to air pollution near powerlines  
  1.  Carter PJ  Johnson G B, 1988. Space charge measurements downwind from a monopolar 500 kV HVDC Test Line, IEEE Trans Power Deliv, 3, 2056-2063
  2. Erren T C, 1996. Re: Association between exposure to pulsed electromagnetic fields and cancer in electric utility workers in Quebec, Canada,  France. Am J Epidemiol, 143: 841.
  3. Fews A P, Henshaw DL, Wilding R J  Keitch P A, 1999a. Corona ions from powerlines and increased exposure to pollutant aerosols. Int J Radiat Biol, 75(12), 1523-1531.
  4. Fews A P, Henshaw DL, Keitch P A, Close JJ  Wilding R J, 1999B Increased exposure to pollutant aerosols under high voltage powerlines. Int J Radiat Biol, 75(12), 1505-1521.
  5. Fews A P, Wilding RJ, Holden NK, Keitch PA and Henshaw DL. 2001. Lung cancer risk estimate in people living near high voltage powerlines. Presented at the 23rd Annual Bioelectromag Meeting, June 10-14, 2001, St Paul, Minnesota.
  6. McDowall M E, 1986. Mortality of persons resident in the vicinity of electricity transmission facilities. Br J Cancer, 53: 271-279.

Air pollution
  1. Allen J O, Dookeran N M, Smith K A, Sarofim A F, Taghizadeh K  Lafleur A L, 1996. Measurement of polycyclic aromatic hydrocarbons with size-segregated atmospheric aerosols in Massachusetts. Environl Sci Technol, 30, 1023-1031
  2. Cohen B S, Xiong J Q, Fang Ching-Ping  Li W, 1998. Deposition of charged particles on lung airways. Health Phys, 74(5), 554-560
  3.  Harrison, RM, Smith JT  Luhana L, 1996. Source apportionment of atmospheric polycyclic aromatic hydrocarbons collected from an urban location in Birmingham, UK. Environ Sci Technol, 30, 825-832.
  4. Katsouyanni K  Pershagen G, 1997. Ambient Air Pollution Exposure and Cancer. Cancer Causes  Control, 8, 284-291
  5. Seaton A, MacNee W, Donaldson K  Godden D, 1995. Particulate air pollution and acute health effects. Lancet, 345, 176-178 
  6. Venkataraman C  Raymond J, 1998. Estimating the lung deposition of particulate polycyclic aromatic hydrocarbons associated with multimodal urban aerosols. Inhalat Toxicol, 10, 183-204.
  7. Venkataraman C, Thomas S  Kulkarni P, 1999. Size distribution of polycyclic aromatic hydrocarbons – gas/particle partitioning to urban aerosols. J Aerosol Sci, 30, 759-770.

Depression & Suicide
  1. Beale I L, Pearce NE, Conroy DM, Henning MA  Murrell KA, 1997. Psychological effects of chronic exposure to 50 Hz magnetic fields in humans living near extra-high-voltage transmission lines. Bioelectromag, 18, 584-594.
  2. Dowson D I, Lewith GT, Campbell M, Mullee M  Brewster LA, 1988. Overhead High-Voltage Cables and Recurrent Headache and Depressions. The Practitioner, 232, 435-436.
  3. Perry F S, Reichmanis M, Marino AA  Becker RO, 1981. Environmental power-frequency magnetic fields and suicide. Health Phys, 41, 267-277.
  4. Perry S, Pearl L  Binns R, 1989. Power frequency magnetic field: depressive illness and myocardial infarction. Publ Health, 103, 177-180.
  5. Poole C, Kavet R, Funch D P, Donelan K, Charry J M  Dreyer N A, 1993. Depressive symptoms and headaches in relation to proximity of residence to an alternating-current transmission line right-of-way. Am J Epidemiol, 137, 318-330
  6. Reichmanis M, Perry F S, Marino A A  Becker R O, 1979. Relation between suicide and the electromagnetic field of overhead power lines. Physiol Chem Phys, 11, 395-403.
  7. Savitz DA, Boyle CA  Holmgreen P, 1994. Prevalence of depression among electrical workers.Am J Industl Med, 25,165-176
  8. Van Wijngaarden E V, Savitz D A, Kleckner R C, Cai J  Loomis D, 2000. Exposure to electromagnetic fields and suicide among electric utility workers: A nested case-control study. WJM, 173, 94-100.
  9. Verkasalo P K, Kaprio J, Varjonen J, Romanov K, Heikkila K  Koskenvuo M., 1997. Magnetic fields of transmission lines and depression. Am J Epidemiol, 146, 1037-1045.

נזקים - סיכום

הנזקים המתפתחים משהות ממושכת בשדות מגנטיים, הובאו לידיעת הציבור כאשרה פורסם מחקר חלוצי שבוצע בארה"ב, שהוכיח קשר בין החשיפה לשדות מגנטיים של 2mG (מיליגאוס) ויותר בחדר השינה, ותחלואת לאוקמיה בילדים (Wertheimer and Leeper 1979). יותר מאוחר פירסם העיתונאי ברודאור, שלפי מירשם המחלות בארה"ב, בעיירה גילדפורד במדינת קונטיקט יש צבר סרטני ברחוב Meadow ובו יש רק 9 בתים: בהם אובחנו 7 חולי סרטן, בין דיירי 5 מתוך 6 הבתים שהיו קרובים למיתקן שנאים גדול. לייד גדר המיתקן נמדד שדה מגנטי של כ- (20mG (Brodeur 1991. בישראל, נתגלו צברים סרטניים לאורך קווי כוח, לדוגמא , ברחוב הארז, שהוא רחוב קטן בשכונת נווה יהושע ברמת גן, חלו 22 דיירים בסרטן. בהמשך אותו קו הכוח, בשיכון הצנחנים, גם שם חלו, בשיכון באור עקיבא לייד קו כוח, נימדדו בבתים כ-10mG ויותר, וחלו שם רבים (זה הוצג בתכנית טלויזיה של אורלי וגיא). לייד קווי כוח בשדרות אשכול בקריית אונו, חלו רבים בסרטן, בקרית גת נמצא בשכונה אחת בבתים בהם חלו 9 ילדים במחלות סרטניות, שקווי חשמל שכונתיים הישרו שם שדות מגנטיים של כ- 10-15mG (בחישוב נישללו כבר גורמים אחרים, כמתחילי סרטן). צברים סרטניים נוספים ניתגלו במקומות שונים בישראל, ובעולם. לדוגמא, ביפן בשכונת קוטג'ים לייד קו כוח של 400kV קילוולט (קו 400), צפונית לטוקיו, נתגלה צבר סרטני: מדדנו שם בשנת 2002, עמיתי המנוח, פרופ' ניל Cherry ז"ל (מומחה עולמי לנזקי קרינה), ד"ר אן Silk (המומחית לרגישות אלמ"ג בבריטניה), וכותב שורות אלו, שדות מגנטיים חזקים. ראינו שכמחצית מהבתים היו נטושים מדייריהם, ובכל בית בו גרו, מצאנו דיירים "זומבים", שגופם היה מכוסה כתמים, והיו תמונות של בני משפחה שכבר ניפטרו. השדות המגנטיים בקומת הקרקע היו כ- 10mG, ובקומה העליונה (חדרי שינה) כ- 25mG. על מה שראינו ומדדנו, העדנו בפני ועדת שרים בפרלמנט היפני, בדיון ארוך, שנוהל שם על ידי עו"ד טאדאקי, המומחה לזכויות האדם ביפן.



Comments