01. שדות אלקטרומגנטיים, תקנים והמלצות


המלצות ICNIRP לסף חשיפת אנשים לקרינות אלמ"ג

הסף המותר לחשיפת הציבור לקרינות אלמ"ג, בישראל, ובמדינות רבות אחרות, מבוסס על המלצות ( ICNIRP  (International Committee for Non Ionizing Radiation Protection . זו ועדה נגועת ניגוד אינטרסים, המתיימרת להיות בינלאומית לבטיחות קרינה בלתי מייננת. היא פירסמה בשנת 1998, המלצות שאיפשרו, בין היתר, לחשוף את הציבור לשדות מגנטיים עד 1,000mG לתקופה בלתי מוגבלת. וחשיפה תעסוקתית עד ל- 5,000mG. ערכים אלה היו מוגזמים כבר אז, ולפי הידע של היום, הם נראים הזויים למדי, ורחוקים מאד מכל סף האמור לספק הגנה לציבור ובפרט לעובדי חשמל. בעת שפורסמו המלצות ועדת ICNIRP, עדיין הונו את הציבור בקונצנזוס החומני, שניזכר לעיל, וכך, המיגבלה להקרנת הציבור ושמירה על בריאותו, התבססה למעשה רק על ניסוי קרינה, מטעם הועדה, שהיתה חזקה דיה לחמם תמיסת מי סוכר ומלח, בדגם של גולגולת אדם (פני שד), ב- 10C תוצאות הנסיון לא היו הדירות (reproducible), לא ניתן למצוא שמישהו הצליח לחזור עליהן, ולא ניתן למצוא פירסום בו נבדקה בטיחות רמה גבוהה זו לאדם, כי זה לא ניבדק. לעומת זאת פורסמו מחקרים רבים המראים שקרינות חלשות בהרבה מהסף המומלץ על ידי ICNIRP כבר גרמו לנזקים בגוף החי, כמוצג במאמר זה.

המלצות ICNIRP זכו לביקורת קשה ממדענים רבים, בגלל שהיו מוגזמות, הסתמכו על מעט מאד מחקרים, שחלקם היו מטעם, לא הסתמכו על ניסויים לביסוס בטיחותן, הועדה דחתה בבוטות כל מחקר שמצא נזקים מהקרינות, ונמצאו קשרים ברורים בי הועדה לבין מימון מהתעשייה (Maisch 2006).

המגמתיות הברורה של ICNIRP לטובת התעשייה, והניסוח התוקפני והבוטה, של המלצותיה, אינם מגינים על בריאות הציבור הנחשף לשדות אלמ"ג, מכל הסוגים, כי הן מבוססות רק על שני גורמים:

  1. על נזק חומני בלבד, דהיינו, הניגרם מקרינות חזקות בתדרי רדיו (RF) ומיקרוגלים (הכוללים קרינה סלולרית) המסוגלות לחמם את הרקמות הנחשפות להן, והטלפונים שכביכול אמורים לגרום נזק רק בשיעור ספיגה ספציפי (SAR ) החל מ-  2.0 W/Kg (וואט לקג משקל).
  2. על היכולת של שדות מגנטיים בתדרים נמוכים ביותר (ELF), להשרות בגוף סיחרור של זרמים חשמליים חלשים. וזה רלוונטי לדיון זה.

התעלמות ועדת ICNIRP בצורה גורפת ומתנשאת, מהמחקרים המראים נזק מקרינות, בפרט מקרינות חלשות, ותמיכתה הברורה בתעשייה, בולטים באופן נילעג, בו כתובות המלצותיה ( Matthes et al 1998). בפרט בנימוקים המגוכחים לפסילת כל מחקר שהראה נזק מקרינות, (לדוגמא: המחקר המעולה של לאי וסינג מאוניברסיטת ואשינגטון , שהראה שקרינה סלולרית בתחום המותר לפי ICNIRP גרמה לשברים ב- DNA, הוגדר על ידי הועדה כ-לוקה בחוסרים מתודולוגיים...). 

ההמלצות של ICNIRP מבוססות, כאמור, על ניסוי עלוב בדגם ראש אדם (פני שד), שלא הצליחו לחזור עליו, הן גם לא מתחשבות בקבוצות סיכון, כגון, ילדים, נשים בהריון, זקנים, ואנשים שהם אלרגיים לקרינות אלמ"ג (עד כ- 8%), בדרגות שונות. אלה סובלים בעת החשיפה לקרינות אלמ"ג כאבי ראש, בחילה, הרגשת אי נוחות, ועייפות כרונית, נוצרים אצלם כתמים על העור, ולעיתים סובלים מקשיי נשימה, מדימום מהאף, עיקצוצים בעור, הפרעות שינה (בעיקר בשלב REM). אנשים אלה עלולים להיפגע גם מחשיפה לשדות אלמ"ג חלשים, שאינם גורמים לתגובות באחרים, ולהגיב בתסמינים קשים של אלרגיה. תופעות אלרגיות אלו אינן מוכרות למרבית הרופאים.


ברור שהמלצות ועדת ICNIRP, לא פורסמו bona fide (בתום לב) כי התעלמו ממחקרים שפורסמו, על נזקי קרינה בלתי מייננת חלשה, שאינה מחממת, ברמות נמוכות בהרבה מהסף שהן התירו. נזקים אלה שהבולטים בהם מתבטאים בהקדם בשיבוש פעילות גלי המוח, עייפות, דיכאון, כאבי ראש, סחרחורת, הפרעות שינה, ועוד. סימנים מדידים בחשיפה לקרינות ניתגלו תוך 3 דקות, וכללו איבוד יוני סידן (+Ca2) על ידי תאי העצב. זה גרם לירידה ניכרת ברמת המעבירים העצביים (neurotransmitters) כגון אצטילכולין, עליית גורם קרישה בדם, ביטוי גנים קדם מסרטנים ואחרים (Nomura et al 1993, Lin et al 2001). בחשיפות חוזרות או ממושכות, נתגלו פגיעות  במרכיבי התאים שומניים, החלבוניים, וב- DNA, וניגרמו מוטציות, ולהתפתחות מחלות גיל בטרם עת, שבולטות בעיקר במיפרקים, במערכת העצבים, במערכת החיסונית, במערכת הלב וכלי הדם, ובהופעת מחלות סרטן. 

בועדת ICNIRP, ידעו היטב שניגרמים נזקים גם ברמות קרינה נמוכות מהמלצותיהם, כי  שניים מחבריה היו אנשי מחקר צבאי, אחד מהם, דר סטוק היה ראש המחקר הרפואי בצבא ארה"ב, כך שהוא וגם עמיתו, ידעו על מו"פ בארה"ב ובמדינות אחרות, להכנת מערכות נשק אלמ"ג, פסיכוטרוני ואחרות, הפועלות באלומות חזקות, וחלשות, ועל נזקי קרינות אלמ"ג לגוף החי. מערכות נשק אלו משפיעות על אנשים, או פוגעת בהם או בציודם, ויש בהן, חזקות עד כדי שינוי מזג האוויר. המדענים שפיתחו מערכות אלו יודעים בפירוט על הנזקים לגוף האדם בחשיפה לקרינות שידור בעוצמות נמוכות (של מיקרוואטים בודדים לס"מ רבוע). למרות זאת המליצו חברי ICNIRP, לקרינות שידור ולשדות מגנטיים סף לא בטיחותי, לחשיפת הציבור למאות מיקרוואטים לס"מ רבוע, הגבוה בכ-2 עד 3 סדרי גודל,  מהנידרש לבטיחות הקרינה, וזאת לכאורה, בגלל קשרים עם התעשייה (דהיינו, במקורות מימון).  

מאחר והוכח שהקונצנזוס החומני היה מוטעה, ברור שהמלצות ICNIRP אינן מגינות על התושבים, אלא מתירות לפגוע ולסרטן אותם בהגנת החוק (המתייחס להמלצות  אלו כ-תקן). ההמלצות משמשות 'עלה תאנה', דהיינו מיפלט חוקי, וכסתח כנגד תביעות בגין נזיקין מפגיעות מקרינה בלתי מייננת בתחום התקן. 

מדינות שונות בהן דואגים לבריאות התושבים הורידו מרצון את הסף המומלץ לחשיפת הציבור בהמלצות ICNIRP לשדות מגנטית בתדר נמוך ( LFE ), והן מתייחסות ל 2-4mG בלבד, כסף לחשיפת הציבור (ראה להלן).

באתר ICNIRP, http://www.icnirp.de/legal.htm , כתוב, שועדה זו, רשומה בגרמניה, כמועדון חברים פרטי, לא נמצא שיש לה תוקף משפטי, או שכפופה לגורם ציבורי, או מדעי, או לאיחוד האירופאי, או שחבריה חתומים על האמת. לעומת זאת פורסם  (Maisch 2006), שחבריה ונציג ארגון הבריאות העולמי (WHO), דר מייקל רפאצ'ולי, שהקים אותה (כבר לשעבר, וכיום ב- ICNIRP) והיה מקובעי ה-תקן, נגועים בניגוד אינטרסים חזק עם תעשיית הסלולר והחשמל, כולל קבלת כספים מחברות הנוגעות בדבר. המלצותיה מבוססות, כאמור, רק על קרינות חזקות הגורמות לנזקים חומניים בלבד, לכן אינן מקצועיות, אינן ריאליות, ואינן בטיחותיות. אמנם הן נתמכות על ידי WHO, אולם דר רפאצ'ולי קיבל שלמונים מהתעשייה כ-הוצאות, ולכן נתן גיבוי לסף ICNIRP  הגבוה (Dr Slesin, Microwave News 2006). דר רפאצ'ולי לא תבע את דר סלסין ולא את הירחון (כמו שנאמר: שתיקה כהודייה). 


מחקר REFLEX שבוצע במדינות השוק האירופאי

המחקר לפי חוזה מס.QLK4-CT-1999-01574, בוצע בשנים 2000- 2004,ועלה 2,000,000.€. תוצאותיו הראו, בין היתר, שחשיפות לשדה אלמ"ג בתדר רשת החשמל  (50Hz), בעוצמות הנמוכות בהרבה מהסף שהומלץ על ידי ICNIRP, היו גנוטוקסיות (פגעו ב- DNA) בתאי אדם פיברובלסטיים, מלנוציטים, ותאי 60-HL המהווים מודל לתאי מח עצם, וכן בתאים גרנולוציטים מחולדה. בפיברובלסטים נמצא יחס ישיר בין עוצמה ומשך החשיפות, למספר השברים שנמצאו ב- DNA, או ל- מיקרוגרגירים שנשארים בתאים מחוץ לגרעין לאחר חלוקת התא, וכן לסטיות כרומוזומליות. הנזקים הברורים נראו בכל סוגי התאים, למעט לימפוציטים.


התייחסות מדינות וגופים בינלאומיים, לסף המומלץ לשהייה בשדה מגנטי

בארה"ב, נקבע הסף לפי הפרוייקט, בשיתוף עם רשויות התכנון המקומיות והוא לדוגמא בקליפורניה 2mG. בצרפת ובאנגליה, הסף נקבע באופן דומה. בשוויץ, קיימת חקיקה ותקינה לסף של 10mG. בהולנד, קיימת הנחייה תכנונית לסף של 4mG. אירגון הבריאות העולמי ה- WHO, מכיר בסף נמוך של 3-4mG לחשיפת הציבור לשדה מגנטי , שמעליו עולה הסיכון ללאוקמיה. הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן  (IARC) הכירה בשנת 2001 שחשיפה לאורך זמן לקרינות אלמ"ג מקווי כוח, שנאים וכיוב' כגורם אפשרי לסרטן באדם (possible carcinogenic),  קבוצת B2. כידוע, סוכנות זו אינה מזדרזת להתייחס לסיכונים של קרינות או חומרים שמתגלים במחקרים, אלא אוספת במשך שנים, תוצאות מחקרים, כך שלאחר 10-15 שנים, היא מבססת דיעה לגבי המסרטן. הכרזה זו עוררה רעש גדול, כי מדינות רבות במערב, עדיין שומרות על המלצות ICNIRP המיושנות, והמוטות. 


התייחסות המשרד להגה"ס לסף של 2mG לשהיית 24 שעות בשדה מגנטי

המלצות ICNIRP המיושנות, היו בהתחלה, לשהיית הציבור ב- 1,000mG ושהייה תעסוקתית של 5,000mG, ללא מיגבלת זמן. בישראל אין תקן המגביל את השהייה בשדה מגנטי. המלצות ICNIRP אינן תקן, ולא אמת חקוקה, להגנת הציבור. התייחסות זו להמלצות, כ- תקן, היתה בלתי אחראית בעליל, בהציגה את הסף בהמלצות אלו כמגן בטוח מפני נזקי גוף, כי המלצות אלו לא התבססו על ניסויי בטיחות, אלא על נסוי בטיחות שבדקו יצירת זרמים בגוף כתוצאה מרמות גבוהות מאוד של שדות מגנטים. רמת שדה מגנטי ממוצעת בתוך בית, נחשבת כ- 0.4mG. המשרד להגה"ס התבסס על המלצות ICNIRP וה- WHO לחשיפה אקוטית של הציבור לדקות ספורות לשדות מגנטיים עד 1,000mG , וחשיפה תעסוקתית עד ל- 5,000mG. המוסד לבטיחות וגיהות רואה בהמלצות ICNIRP לשהייה של דקות ספורות בלבד. לפי עיקרון הזהירות המונעת, הוריד המשרד להגה"ס, בשנת 2001 את הסף המותר לחשיפה כרונית של הציבור, עד ל- 10mG. קביעת סף זה, למרות שידוע שאינו מגן על האנשים, נבעה מהעובדה כי סף נמוך יותר יגרור שינויי תשתית יקרים. המשרד יישר קו עם המלצות IRAC (ראה להלן). המשרד להגה"ס הוריד את הסף המותר לחשיפת הציבור, פעם נוספת, לשהייה כרונית ל- 2mG (במסמך מידע של הכנסת משנת 2004), וכך הוא ממליץ לכל הפונים אליו, ולזמנים קצרים יותר בהתאם לעקומה שפירסם, המובאת להלן. WHO מכיר כאמור בסף של 3-4mG, והסוכנות הבינלאומית IARC המכירה בקרינות אלמ"ג כגורם אפשרי לסרטן באדם.

המשרד להגה"ס מצהיר שהמדיניות שלו היא עמידה בתקנים בינלאומיים מוכרים, לוקחים בחשבון מקדמי ביטחון, על בסיס מיטב הידע המדעי המצוי היום, תוך שילוב עיקרון הזהירות המונעת, שמשמעו צמצום רמת החשיפה ככל שניתן, במסגרות הכלכליות הסבירות. כמו כן, ממליץ משרד זה, לפני הפעלת מתקנים חדשים לבצע הערכת סיכונים וחישוב רמות השדה המגנטי הצפויות ממתקני השנאה (מלשון שנאי).

ד"ר סטיליאן גלברג, ראש האגף למניעת קרינה ורעש, במשרד להגה"ס התראיין אצל העיתונאי אביב לביא, (מעריב, 20 ביולי 2008), והזהיר את הציבור משדה מגנטי העולה על 2.0mG. הוא יעץ להתרחק, משדה מגנטי שמשרים מטעני טלפונים בבית, לפחות 50 ס"מ. ד"ר גלברג הסביר שעל פי מחקרים של ארגון הבריאות העולמי חשיפה ממושכת לקרינה של מעל 2 מיליגאוס מכפילה את הסיכוי לחלות בלאוקמיה ובסרטן המוח. הוא הסביר שמטען של טלפון נייד הוא בעצם שנאי וכשהוא מטעין את המכשיר, השדה המגנטי בצמוד אליו מגיע עד ל-1,000 מיליגאוס. כאשר המטען עובד ונמצא במרחק של פחות מ- 50 ס"מ מהגוף בכלל והראש בפרט, זה כמו שינה מתחת לקו מתח גבוה. במרחק של כ- 30 ס"מ הקרינה יורדת ל- 3-4mG, ובמרחק של מעל 50 ס"מ היא כבר דועכת אל מתחת ל- 2mG.

בתמונה חשיפה מירבית מומלצת לשדות מגנטים בתדר הרשת, למשך זמן על פי המשרד להגנת הסביבה בישראל


ד"ר גלברג יעץ, לא לישון בקירבת שנאי, כי השדה המגנטי ממנו פוגע גם בייצור המלטונין (הורמון השינה). הורמון זה גם בעל חשיבות רבה למערכת החיסונית. ובציטוט: "על מנת שהגוף ייצר את כמות המלטונין הדרושה, מומלץ להקפיד על סביבת שינה חשוכה ונטולת קרינה". ד"ר גלברג הידגיש שבנוסף למטענים ניידים, יש לשמור מרחק גם מחלק משעוני הרדיו והשעונים המעוררים החשמליים, בהם יש שנאים, וגם אותם מומלץ להניח במרחק של לפחות 50 ס"מ מהמיטה.

מלוחות חשמל, עליהם לא דיבר ד"ר גלברג, נימדד שטף מגנטי כ- 150-600mG אולם שהיית הציבור שם מוגבלת או רגעית במעבר ליידם. לעומת זאת, שנאים של חברת החשמל, משרים שטף מגנטי חזק בהרבה, ורמותיהם של אלה לא מדווחים לעובדים השוהים לייד שנאים אלה באופן שיגרתי.


פיזיקאים ויחסם לנזקים מקרינות אלמ"ג

פיזיקאים לא מבינים את התופעה ששדות אלמ"ג גורמים לתאי הגוף החי ליצור רדיקלים חופשיים, ואלה גם גורמים בנוסף לנזקי חימצון למרכיבי התאים, להפעלת גנים קדם מסרטנים, ואחרים, בגלל השינוי ברמת החימצון (שינוי ב-redox). גנים אלה, הפועלים כרגיל בחלוקות תאים, מופעלים בעיקר בעת זיהום, וכן בכל תגובה למזהמים כימיים או ביולוגיים שחדרו לגוף, או לקרינות שידור, או שדות מגנטיים. הרדיקלים גורמים גם לשברים ב- DNA בתאים. בין הגנים שהופעלו בחשיפה לשדות מגנטיים נמצאו כאלה הפועלים במערכת יצירת תאי הדם, ובהתפתחות העובר. פגיעה בגנים אלה יש גם בלאוקמיה, ובהפסקת הריונות שניגרמו לנשים עקב חשיפות שיגרתיות במשך שנים לשדות מגנטיים חזקים. מחקרים חדישים על נזקים משהייה לייד מיתקני חשמל פורסמו כבר בשנים 1991 ואילך.

מחקרים על נזקים משהייה לייד מיתקני חשמל לסוגיהם פורסמו בשנות ה- 1960 ואילך (Witwer 1978) ורוכזו בספר בריאותך מול המחשב (1999 Shalita), והם זמינים באינטרנט בכותר: Keep Healthy with Pollution, Computer and Cellphone, 1999 , שהוא מהדורה משודרגת של הספר, (שהופיעה באתר הגרמני Burgerwelle), בפרק 3. כך שהנזקים מחשיפה לשדות אלמ"ג לייד מיכשור חשמלי לסוגיו, מוכרים היטב למי שעוסק בכך.

המחקרים המוליקולריים המודרניים שהראו הפעלת גנים, ויצירת רדיקלים חופשיים בעת החשיפה לשדות אלמ"ג, והפעלת גנים בגלל השינוי בריכוז הרדיקלים החופשיים, הראו שהגנים המופעלים על ידי שדות אלמ"ג ושינויי redox שנתגלו מהווים רק את 'קצה הקרחון', ועם הזמן, מתגלים עוד ועוד גנים המופעלים על ידי שדות אלמ"ג, ושינויי redox שחלקם מוצגים כאן.  כך שתוצאות חשיפה לשדות כאלה מורכבות מכפי שחשבו קודם, והתוצאות של הפעלת גנים, ואנזימים על ידי הקרינות האלמ"ג, מאפשרים לבסס את הפגיעות בגוף החי, על מנגנונים גנטיים מוליקולריים, ביוכימיים, אפיגנטיים, ואלקטרופיזיולוגיים. מנגנונים אלה מדייקים הרבה יותר ממימצאים אפידמיולוגיים, הממולאים בשאלונים שמילאו אנשים שנחשפו לשדות אלמ"ג, מקווי כוח, מאנטנות ומטלפונים סלולריים. מחקר אפידמיולוגי כגון זה, גם שהוא בא שנים לאחר החשיפה, גם אינו מסוגל לתת תמונה מדוייקת של הפגיעות, כי האנשים שנחשפו לקרינות, היו שונים אחד מהשני, בתזונה, בגנטיקה, ובאורח החיים, והשוני בגורמים אלה, מקשה לבסס עליהם מחקר מדוייק.   

 

Comments