7. זיהום סביבתי במתכות והשפעתו



הקדמה

הסביבה בה אנחנו חיים, עתירת מזהמים רבים, באוויר, באדמה, במים, ובאוכל. המזהמים כוללים מתכות כבדות, חומרי הדברה, ממיסים אורגניים, חומצות חריפות, מלחים, שמנים, דלקים, עשן לסוגיו, כימיקלים שמקורם בפעילות געשית, נפולת איזוטופים רדיואקטיביים מפיצוצים גרעיניים וכורים גרעיניים שניפגעו, אבק לסוגיו, צבעי מאכל (מסרטנים עם תעודות), ושאר תוספי מזון, כגון, חומרי טעם וריח, שמן שרוף מטיגון פלאפל, צ'יפס, שניצלים, צלי מנגל, ועוד. יש מזהמים שאיננו חושדים בהם אפילו, כגון כסף קולואידלי, המשמש כחומר אנטיספטי מקידמת דנא, כמעכב חיידקים במי שתייה. הוא מרעיל חיידקים וגם מרעיל אותנו. הברזל, שנמצא לרוב בסביבתנו, יוצר את הרדיקל החופשי ההרסני מכולם ("ברזל חם"), המשולב חזק בחיינו. גם המתכות האחרות רעילות, וגופנו זקוק למערכת שינוע ומנגנוני טיפול, וסילוקן בהקדם, כדי שלא יזיקו לנו. סילוק המזהמים מהגוף אינו מושלם, ורבים מהם נישארים בגוף וגורמים נזקים, במשך שנים רבות. נתרכז בזיהומי סביבה, במתכות ההכרחיות לחיינו, כגון ברזל, אבץ וכרום, ומתכות שאינן הכרחיות, כגון, קדמיום, ארסן, עופרת, כספית, כרום. ניקל, ואחרים. 

 

נזקי מתכות כבדות וקלות

מתכות כבדות הן גנוטוקסיות: הן גורמות באופן ישיר או בלתי ישיר, בתאי הגוף, נזקים ל- DNA, במוטציות, ו\או שברים, ובכך מגדילות את הסיכון ללקות בסרטן. הן גורמות נזקים גם במסלולים שאינם גנוטוקסיים, בעיקר בגלל שגורמות גירוי או רעילות למנגנון החיסון, או שמעכבות את מנגנוני תיקון ה- DNA. מתכות רבות ידועות כקרצינוגניות (מסרטנות), כגון, ארסן ותרכובותיו, קדמיום ותרכובותיו, בריליום ותרכובותיו, ניקל ותרכובותיו, כרום שש ערכי (שעל רעילותו מבוסס הסרט "ארין ברוקוביץ"). המטרה הרגילה לפגיעת המתכות היא הריאה, למרות שארסן מיוחד בקשר לסרטני עור, כפי שהוכר כבר לפני שנים רבות. גם מתכות הנמצאות בגוף כשתלים, כגון פינים או לוחיות בעצמות, או סתימות אמלגם בשיניים, עלולות להיות קשורות בנזקים, כולל בהתפתחות סרטן בסמוך להן, בגלל גירוי הרקמות. תהליכים אלה עלולים להימשך שנים רבות, והם מואצים על ידי חשיפה לקרינות רדיו וסלולרים, או חשיפה לשדות מגנטיים מרשת החשמל או ממכשירי חשמל לסוגיהם. האמונה הרווחת היא ששתלי טיטניום בלסתות (כדי למלא מקום שיניים שנשרו), הינם אינרטיים, אולם זו כנראה אמונה בלבד... מתכות כבדות רבות, שלעיתים נמצאות בריכוזים גבוהים בגוף, אינן ממלאות תיפקודים ביולוגיים כלשהם. כאן נכללות בעיקר קדמיום, עופרת, כספית, אלומיניום, ובריליום. אולם מבחינה כימית הן דומות למתכות שהגוף צריך, ולכן עלולות להחליף אותן, באתרים פעילים של אנזימים, בתוך מבנה העצמות, ועוד. המתכות מתערבות ומשבשות פונקציות ביולוגיות נורמליות. יש מתכות שחיוניות לגוף בריכוזים נמוכים, אולם הן רעילות בריכוזים גבוהים. כאן נכללות בעיקר ארסן, נחושת, ברזל וניקל. המתכות מפריעות לפונקציות מטבוליות (של חילוף חומרים) בכמה דרכים עיקריות, אולם לא יחידות:

  1. המתכות מצטברות באיברים חיוניים ובבלוטות, ומפריעות לתיפקוד הלב, המוח, הכליות, העצמות, הכבד ואחרים. 
  2. המתכות דוחות יונים חיוניים של מתכות טבעיות הנמצאים במרכזים הפעילים של אנזימים, שהם זרזים בתיפקודים ביוכימיים רבים, בחילוף החומרים: באופן זה, יון סידן הנמצא באנזים, נדחה על ידי יוני קדמיום או עופרת, או יונים דומים אחרים. אלה לא יכולים להפעיל את המרכז הפעיל של האנזים, והוא מאבד את פעילותו. 
  3. המתכות דוחות יונים חיוניים המהווים את הגביש של העצמות, נכנסות במקומן ,ומצטברות בהן. הן גורמות נזק למבנה העצמות ומחלישות את חוזקן, הן משמשות מאגר היוצא באופן איטי לדם, וממשיך להרעיל, אפילו אם נפסקה החשיפה למזהמים: בעובדי מיכרות בגרמניה, נמצא בכורים שהפסיקו לעבוד, שאפילו לאחר 20 שנה, עדיין הופיעו בדמם מתכות להן נחשפו בעבר. המתכות שנאגרות בעצמות גם מגיעות למרכזי יצירת תאי הדם, ופוגעות בשורת השונות של יצירת תאי הדם. 
  4. המתכות מצטברות ופוגעות בכבד ובכליות, המנסים לסלק אותן מהגוף.
  5. המתכות מגבירות פגיעת מזהמים אחרים באופן סינרגיסטי, ואדיטיבי.

בגלל הגיוון בפגיעת המתכות, הן עלולות לגרום למעשה לכל סוג של פגיעה בבריאות. מכך משתמע שיש להיזהר מחשיפה למקורות זיהום, באוויר שאנו נושמים, במים שאנחנו שותים, במזונות שאנחנו אוכלים, יש להיזהר במקום העבודה, ובבית. יש להתמגן בכפפות, או אפילו מסיכה, ולהימנע מאכילת "מזון זבל" (מזון מהיר), ומזון המכיל צבעי מאכל וטעם. 

לא ניתן להימנע מזיהום כימי – אז כיצד אפשר לחיות איתו? צעדי מנע כנגד זיהום סביבתי אינם עוזרים הרבה, כי סביבת חיינו מזוהמת מאד, ולא ניתן למנוע לגמרי חשיפה למתכות כבדות ושאר רעלים. ניתן להיפטר מרעלים אלה, על ידי חיזוק המערכת המסלקת מזהמים מהתאים (תאי הכבד), והמסלקת את המזהמים מהגוף לשתן (תאי הכליות) וזה על ידי נטילת תוספי מזון, בפרט נוגדי חימצון, והן על ידי כלאציה (chelation) שהיא תפיסת המתכות הכבדות (בצורת יונים חיוביים) על ידי תרכובת EDTA בעלת יונים שליליים, ובעזרתה, נעשית הוצאת המתכות הרעילות מהגוף.



המתכות הכבדות, מקורות הזיהום, והשפעותיהן 

אלומיניום

מקורות הזיהום 

מזון לבעלי חיים, אלום, נייר אלומיניום (העוטף מזונות לאחסנה בקירור, ובחימום) סותרי חומצה (בקיבה), אספירין, גזי מכוניות, אבקת אפייה, בירה, קמח לבן, פחיות משקה, מוצרי קרמיקה, גבינות, פילטרים של סיגריות, תוספי צבע, חומרי בנייה, כלי בישול, מוצרי קוסמטיקה, סתימות אמלגם בשיניים, דאודורנטים, מי שתייה, חומרי יבוש, אבק, בידוד תילי חשמל, תרכובות רפואיות, מוצרי חלב, תרסיס לאף, חומרי הדברת מזיקים, זיהום סביבתי, מלח, מי ברז, עישון טבק, משחות שיניים, מים מטופלים, אבקת וניל. 

האפקטים הביולוגיים 

מחלת ALS, פרקינסון, אלצהיימר, אנמיה, חוסר תיאבון, בילבול, בעיות התנהגות, עששת (חורים בשיניים), הצטננויות, דלקת המעי הגס, האטה בפעילות המעיים, עצירות, שטיון זיקנה, פה יבש, עור יבש ובעיות עור נוספות, אובדן אנרגיה, הזעת יתר, עודף גזים, כאבי ראש, צרבת, אולקוס, פסיכוזה, היפראקטיביות, עיכוב מערכות אנזימטיות, הפרעות בתיפקוד הכליות, כאבים בטחול, כאבים בקיבה, ירידת כושר החיסון, ירידת כושר הלימוד, עוויתות ברגלים, הפרעות בתיפקוד הכבד, אובדן זיכרון, הפרעות נאורומוסקולריות, חוסר תחושה, אוסטאופורוזיס, חולשת שרירים, כאבי שרירים, ושיתוק, 


ארסן

מקורות הזיהום 

שריפת פחמי אבן, או חומרי בנייה שטופלו בארסנאט, סגסוגת מתכות, בתעשיית הזכוכית, תרסיסים נגד חרקים, וחומרי הדברה אחרים, קרקעות עשירות בארסן, פירות ים שנידוגו לייד החוף, בפרט צדפות, סרטנים, ושרימפס. 

האפקטים הביולוגיים 

הארסן על תרכובותיו נכללים לפי IARC במסרטנים לאדם, קבוצה 1. הארסן גורם לעיכוב אנזימים שונים, גורם לפצעים ולהתעבויות בעור (קרטוזיס) על הידים והרגלים, והיפרפיגמנטציה על העור, ועל הציפורניים, דרמטיטיס, מלווה בכיבים, וסרטן עור. נגרמת גם רעילות לאיברים פנימיים, כולל אי תיפקוד ריאתי, ופגיעות ניכרות בעצבים, ובכליות. פגיעות קשות יותר הן הגדלת כבד, צירוזיס, וסרטן הכבד (Liu et al 2002). סימפטומים מוכרים הם ריח שום מהפה, ומהצואה, כאבי בטן, שילשולים, הקאות, בחילה, אנורקסיה, ציפורניים שבירות, אנמיה כרונית, הרגשת "שריפה" בפה, או בוושט, או בקיבה, או במעי הגס, בילבול, עוויתות, איבוד שיער, כאבי ראש, טמפרטורה מעט גבוהה, ליחה בגרון ובאף, חולשה וכאב שרירים, עוויתות, חולשה, עצבנות, אינפקציות בדרכי הנשימה, קשיי בליעה, טעם מתכתי מתוק בפה, והתכווצויות גרון, וסרטן. 


בריליום

מקורות הזיהום 

בעיקר מהכנת פחמי אבן, ושריפתם, אבק תעשייתי. 

האפקטים הביולוגיים 

הפרעות בחילוף החומרים של סידן וויטמין D, חוסר מגנזיום, סרטן ריאות, מחלות זיהומיות בריאות, פגיעות באיברים שונים עד חוסר תיפקודיהם. הוגדר על ידי IARC, כמסרטן אנשים בקטגוריה של קבוצה 1 מסרטנים לאדם (ראה להלן, בקדמיום) 


קדמיום

מקורות הזיהום 

משמש בתעשיית ציפוי המתכות, ליצור צבעים, ליצור צינורות מגולוונים, נמצא בבסיס גומי לשטיחים, בדשנים, פלסטיק, סוללות ומצברים, צבעים, שמני מנוע, ותעשייות ממתקים, קולה, וקרמיקה, בזיקוק נחושת, ובסגסוגת נחושת, בסתימות אמלגם בשיניים, בציפוי מתכות, במבריק כלי כסף, יוצא מתנורי התכת מתכות, מהלחמות, כולל קופסאות שימורים, במזון מוכן ממכונות במקומות ציבוריים, בדשנים, במזון מקרקעות מזוהמות, במריחואנה, בבשר מעובד, בקמחים דגניים ובמזונות מעובדים אחרים, בחלב מאודה, בפירות ים (סרטנים, דגי טונה, קוד ואחרים), בקוטלי פטריות וחרקים, , נוצר בשריפת צמיגים \ גומי \ פלסטיקים , בתעשיית קפה נמס, בגגות ברזל, מזהם מי שתייה עירוניים, רכים, מי בארות, מי שפכים, ועוד. תירכובות בתעשייה מזהמות את האוויר. נמצא גם בעשן סיגריות, כי ניקלט בצמח הטבק בקרקעות מזוהמות. נמצא בריכוזים גבוהים במי הקישון לשם הוזרם יחד עם עוד מסרטנים, החל משנת 1966 על ידי "חיפה כימיקלים", ו-"דשנים". 

האפקטים הביולוגיים 

הקדמיום פוגע בעיקר במערכת הנשימה, גורם לפצעים בדרכי הנשימה, ולמחלות נשימה ולסרטן ריאות, שנגרמים גם על ידי מזהמים אחרים, בפרט בפועלי תעשייה. מחקרים בחיות הראו שתרכובות מגוונות של קדמיום גרמו לגידולים, ופגיעות במערכות שונות. כתוצאה מהם, הוגדר הקדמיום בשנת 1993, על ידי IARC, כמסרטן אנשים בקטגוריה של קבוצה 1 מסרטנים לאדם (מסרטנים ריאתיים, הכוללים גם ארסן, אזבסט, בריליום, ביס-כלורומתיל-אתר, וכרום ארבע ערכי, Cr4+, גז חרדל, ניקל, רדון, וסיליקה), גרם לאלכוהוליזם, להתקרחות, לאנמיה, לדלקת המיפרקים, למחלות עצמות, אוסטאופורוזיס, וכאבים בעצמות, לחורים בשיניים, ללחץ דם גבוה, מחלות לב וכלי דם, לשבץ מוחי, לנזקים בכבד, צירוזיס, ועוד, לסוכרת, להפרעות עיכול, לנפחת (אמפיזמה), ללב מוגדל, לסימפטומים דמויי שפעת, להפרעות בגידול, לכאבי ראש, ומיגרנות, לרמות כולסטרול גבוהות, להיפראקטיביות, להפרעות בלימוד, דלקות, אימפוטנציה, לבעיות פוריות, לנזק בבלוטת הערמונית, לנזק בכליות, לנזקים בתאי העצבים, ולסכיזופרניה. 

קדמיום פגע ביצירת הזרע בעובדי תעשייה (Anonymous 1995). בחיות נסיון גרם קדמיום שברים חד גדיליים חמורים ב- DNA של תאי הכליות, ופחות חמורים, בתאי המוח והכבד (Latinwo et al 1997). נזק בתאים כאלה אינו ניתן לתיקון. הנזקים בכליות, תואמים את הנזקים שנתגלו באנשים שנחשפו לקדמיום (Robbins et al. 1999) . זיהום ממושך של חולדות בקדמיום (Patra et al 1999) הראה שעיקר הנזקים ניגרמו מרדיקלים חופשיים שנוצרו בגללו. הם חימצנו שומנים, עיכבו אנזים נוגד חימצון: סופראוקסיד דיסמוטאז (SOD), וגרמו נזקים בתאי כבד (שמנסים להמיס אותו), בתאי כליה (שמסלקת אותו לשתן), ואשכים (בהם יש חלוקות תאים רבות כל הזמן). בנסיונות בשמרים גרם קדמיום, הרבה מוטציות ביניהן רבות ספציפיות. יחד עם תגובות של מוטנטים פגועי הגהה, ותיקון זיווגים מוטעים של בסיסי ה- DNA, הצביעו על כך, שקדמיום הקטין את הקיבולת של תיקון זיווגים מוטעים, של היערכות מוטעית בין הבסיסים, וזיווגים של בסיס-בסיס בין שני גדילי (Gin et al 2003)  ה - DNA. דהיינו, קדמיום פגע קודם כל בגנים של מערכת תיקון הפגיעות ב- DNA, בעצמה, בנוסף לגנים המקודדים לחלבונים ה- "רגילים". 

קדמיום שוקע במקום סידן בעצמות, פוגע במבנהן, ומגדיל את הסיכון לשבירתן, הוא גורם גם לאי תיפקוד כלייתי, עליית לחץ הדם, הרעלת כליות, ותמותה (Satarug 2003). 

קדמיום גרם בתאי אדם בתרבית, לעליה במתילציה (הוספת קבוצות) CH3  בבסיסי ה-DNA, שהיא סימן מקדים להתמרה סרטנית (Takiguchi 2003). זה הצביע על הקדמיום כמסרטן. 

במערכת דומה גרם קדמיום להגברת הביטוי של גנים קדם מסרטנים, כגון c-myc ו- c-jun. שהיתה בחלקה בגלל הגדלת מספר העותקים של גנים אלה. תאים שטופלו כך בקדמיום, עלולים להפוך לסרטניים, בגלל אי יציבות גנומית (Spruil 2002) מחקר אחר הראה תוצאות דומות, בהן קדמיום היגביר ביטוי של גנים קדם מסרטנים: c-fos, c-jun, ו-c-myc . ההתמרה הסרטנית שניגרמה היתה תלויה תלוייה בריכוז הרדיקלים החופשיים שנוצרו בתאים,ובריכוז הסידן בסביבתם (Joseph et al 2001). אישור להפעלת גנים קדם מסרטנים על ידי חשיפה לקדמיום, נמצא בשני מחקרים נוספים (Joseph et al 2002a, 2002b). בעת חשיפה לזיהום סביבתי כימי, ריכוז הרדיקלים החופשיים עולה, ומופעלים הגנים הקדם מסרטנים. שינוי(ים) קל(ים) ברצף ה- DNA עלול(ים) לגרום להם כבר לאבד שליטה, ולהפוך למסרטנים ממש. 

תרבית תאי אדם מסוג לימפוציטים-B (שמקורם במיח העצמות הארוכות), שנחשפו לקדמיום וניקל, בנוכחות חומצה אסקורבית (=ויטמין C) גרמו לשברים דו גדיליים ב-DNA של התאים בזמן חלוקתם. הסיכון המיוחד בכך לבריאות היה, שויטמין C הוא נוגד חימצון חשוב, הסותר רדיקלים חופשיים, כולל אלה הנוצרים גם בהרעלה ממתכות כבדות. מכך ניתן להקיש שהנזק ממתכות אלה יהיה חמור במערכת החיסון שתאיה מכילים מצבורים גדולים של נוגדי חימצון, הכוללים ויטמין C. מנגנון הפעולה, ריאקצית פנטון (Fenton) בה נוגד חימצון, בנוכחות מתכת, מייצר קבוצות הידרוקסיל (-OH), וכתוצאה מכך נגרמים השברים ב- DNA. לדעת החוקרים, ריאקציות חימצון בין מתכות, חמצן, ונוגדי חימצון כגון חומצה אסקורבית, מייצגות מנגנון רעילות חשוב, קטלני לתאים, או גורם להתמרתם הסרטנית (Littlefield and Hass 1995). 

בחשיפה לקדמיום בלבד, ללא ארסן וניקל, (Verougstraete. et al 2003) הסיכון לסרטן ריאות היה נמוך. הקשר של קדמיום לסרטן הערמונית לא אושר. בתרביות תאי אדם, בנוכחות קדמיום, או אבץ, עולה ריכוז מטלותיונאין, ושיעור ההתנגדות לאפופטוזיס (מוות מתוכנן) ירד (Shimoda et al 2003). החלבון מטלותיונאין (הקושר יוני מתכות), מגן על תאים פגועים מלהיכנס לאפופטוזיס שהושרה על ידי דחק חימצוני ומתכות, כגון קדמיום ואבץ, ועל ידי כך מסייע להתפשטות גידולים סרטניים. 

הנזקים מקדמיום בשילוב עם מתכות אחרות, או מזהמים אחרים, - גדלים בהרבה, בגלל סינרגיזם בנזקיהם. מאידך, יש גם אנטגוניזם, כאשר, לדוגמא, בנסיונות חיות בלם מגנזיום הופעת סרטן אשכים שניגרם על ידי קדמיום. אבץ בלם הופעת סרטן ריאות שניגרם על ידי נשימה ממושכת של קדמיום. 


נחושת

מקורות הזיהום 

הזיהום בנחושת מגיע לגוף ממקורות תעשייתיים, מזיהום נהרות, מקוטלי חרקים, קוטלי פטריות, מבריכות שחיה, מי שתייה מצנרת מנחושת, מכלי בישול מנחושת, מגלולות למניעת הריון, מסתימות שיניים מסגסוגת, ממכשירי יצור קרח, מריתוכים, משתיית בירה, מאכילת אבוקדו, מאכילת שוקולד, מדגים מסויימים (כגון: bluefish), סרטנים שונים, צדפות, מבשר, בפרט כבש, כבד, חלב, שמן תירס, אגוזים, מרגרינה, פטריות, סרטנים, ג'לטין, גרעינים בפרט סויה ומוצריה (טופו), נבטי חיטה, ושמרים. 

האפקטים הביולוגיים 

הנחושת גורמת לתסמינים שונים, כולל אי ספיקת הבלוטה תוספת הכלייה, לאלרגיות, התקרחות, אנמיה, אנורקסיה, פצעי אקנה, דלקת המיפרקים משני הסוגים, עליות וירידות במצב רוח, חרדות, פחדים, דיכאון, פניקה, חוסר שינה, בחילה, עצבנות, איבוד התמצאות, גימגום, מחלות נפש, פרנויה, פוביות, סכיזופרניה, צמרמורות, אוטיזם, סרטן, ירידת חומצה בקיבה, הפרעות עיכול, פה יבש, דיסאינסולינמיה, סוכרת, או היפוגליקמיה, עלייה ברמת אסטרוגן, אוסטאופורוזיס, שברים בעצמות, דלקות מזיהומי חידקים, דלקות פטריות, בפרט שמרים, דלקות בדרכי השתן, שברים בעצמות, בליית השיניים, היפראקטיביות, היפרתירואידיזם, לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה, התקפי לב, שבץ מוחי, לימפומות הודג'קין, ושאינן הודג'קין, אובדן ברזל, צהבת, הפרעות בפעילו הכליות, והלבלב, סינדרום לאחר מחזור (PMS) ירידת חשק, או אי תיפקוד מיני, multiple sclerosis (MS), ורעלת הריון. 


ברזל

מקורות הזיהום 

עודפי ברזל ניגרמים מנשימת פליטות תעשייה, ומריתוך, משתיית מי שתייה המזוהמים מפליטות תעשייה, ומצנרת ברזל. מאכילת מזונות המבושלים בכלי בישול מברזל, מאכילת עצמות, מולסות, כרישה, צדפות, סרטנים, בשר, כבד, לב, כליות, ירקות עליים, קטניות, אגוזים, סויה, גרעיני דגניים, ויין אדום. 

האפקטים הביולוגיים 

דלקת מיפרקים ראומטואידית, בעיות במחזור, מומים מולדים, דימום מהחניכיים, עד צפדינה, עצירות, סרטן, סוכרת, פגיעות נאורולוגיות המתבטאות בכאבי ראש, זעם, בחילה, סחרחורות, הפרעות נפשיות, עקשנות, קוצר נשימה, הפרעות שינה, גירוי, תשישות, עוינות, סכיזופרניה, מחלת פרקינסון, היפראקטיביות, לחץ דם גבוה, נזק ללב, כשל לב, דלקת ומחלות אחרות בכבד, נזק ללבלב, אינפקציות, כאבי מיפרקים, אובדן משקל, טעם מתכתי בפה, היזדקנות בטרם עת, ומחלת שרירים myasthenia gravis .  


עופרת

מקורות הזיהום 

נמצאת בפליטות תעשייה ורכבים, משריפת פחם, מאפר, מציפוי מתכות, מיצור זכוכית, מצבעים, מכלי קרמיקה צבועים, מצבעי שיער, מעשן סיגריות, מתעשיית מצברים, ממצברי רכב ובטריות, ממי שתייה מצנרת מעופרת, ממזקקות, מכלי זיקוק ביתי של משקאות אלכוהוליים, מתנורים, מכלי בישול ואוכל, מאכילת עצמות, בשר, וכבד, מירקות, מטבק ועשן טבק, ממשחות שיניים, מצעצועים, ממזון ומיצים משומרים בפחיות, שנאטמות בהלחמת עופרת, מיין, מדיו צבעונית, מאבק הבית, ממוצרי קוסמטיקה, מסקרה, מעפרונות ישנים, מחומרי הדברת מזיקים, ממי גשם, משלג, וממיכלי PVC. 

האפקטים הביולוגיים 

כאבי בטן, אי ספיקת בלוטת יותרת הכלייה, אלרגיות, אנמיה, אנורקסיה, חרדה, דלקת המיפרקים משני הסוגים (ראומטואידית, ואוסטאוארטריטיס), אוטיזם, כאבי גב, עיוורון, מחלות לב וכלי דם, הרס הסחוסים, כאבי פרקים, עצירות, שיגדון (gout), הפרעות בפעולת הכליות, עד נפריטיס, פגיעות בתיפקודי הכבד, הפרשת מוגלה מבסיסי השיניים, ריקבון שיניים, פגיעות בעצבים, המתבטאות בתשישות, חוסר רצון, שינויי מצב רוח, בחילה, ורטיגו, כאבי ראש, אי שקט, איבוד קואורדינציה, בעיות בתשומת לב וריכוז, ירידה ב- IQ, פיגור שכלי, אובדן זיכרון לטווח ארוך, בעיות שינה, סיוטי שינה, קהות, הפרעות התנהגות, אובדן משקל, כבי שרירים, חולשת שרירים, ניוון שרירים, עוויתות, טרשת נפוצה ( multiple sclerosis ) חרשות, דיכאון, דיסלקציה, אי יציבות רגשית, דלקת קרום המוח, אפילפסיה, האלוצינציות, עוינות, מחלת פרקינסון, סכיזופרניה, התקפי אפילפסיה, נאורופתיות פריפריות, פסיכוזות, אי תיפקוד פסיכומוטורי, היפראקטיביות, לחץ דם גבוה, היפרתירואידיזם, אימפוטנציה, בעיות פריון, עד עקרות, לידת עובר מת, סינדרום של מוות פתאומי של תינוק (מוות בעריסה), דיכוי מערכת החיסון, בעיות עיכול, גירוי, בעיות במחזור, ומיאלופתיה ספינלית. נוכחות יוני סידן, מגבירה את נזקי העופרת בסינרגיזם., 


כספית

מקורות הזיהום 

כספית ותרכובותיה משמשים בתעשייה הכימית ליצור צבעים, להפקת כלור, חומצת חומץ, בטאניזציה של עורות, בטיפול בטיפול במים מזוהמים, בשימור עץ, ועוד. בתעשיית החשמל משמשת הכספית ביצור סוללות, נורות, מפסקים, חומרים דביקים, מסננים למזגנים, חומרים קוטלי חרקים, פטריות, אצות, וחיידקים, חומרים משלשלים, אבקות לגוף, ממרח קאלומל, תרמומטרים, תעשיית הנייר, טיפול בקורות, וחומרי בניין, יצור דגני בוקר, מוצרי קוסמטיקה, תרופות, כגון חומר משמר לתרכיבי חיסון, במשחה לריפוי פסוריאזיס, במשחות מבהירות עור, בנוזל שימור עדשות מגע רכות, בנרות אנליים, ועוד, לסתימות אמלגם לשיניים, חומרים משתנים, מרככי בדים, לבד, שעווה לריצפה, חריטת-צילומים, בקיעקוע, ועוד. כספית, בצורות כימיות רבות, מזהמות את מי השפכים, משתחררות למי נחלים ונהרות, ומגיעות למי השתייה. כספית ממפעלים תעשייתיים, כגון גדות, מזהמת את מי הקישון החל משנת 1960, וממיפעל גדיב, החל משנת 1974. חלק מתרכובות הכספית מגיע למשקעי הבוצה, ומהם, בעירבוב מדחפי הספינות, מגיעות למים העליונים. מהם נפלטים אדי כספית רעילים. כספית מזהמת פירות ים, ודגים, בפרט טונה ודג החרב. כספית במים מזוהמים נינשמת ברסס של המים, ונספגת גם דרך העור. 

האפקטים הביולוגיים 

הכספית גורמת לנזק כלייתי, וירידת תיפקוד בלוטת יותרת הכלייה, התאדמות, התקרחות, בהרות בעור, אלרגיות, ומומים מולדים. יש נזקים מוחיים, שמתבטים בפגיעות נאורולוגיות, הכוללות חולשה, כאבי ראש, ומיגרנות, חרדות, הפרעות נפשיות, דיכאון, עד נטיות של איבוד לדעת, תנועות עוויתיות, חוסר קואורדינציה, סחרחורות, נמנמנות, קהות, עיקצוצים ורעידות (בעפעפיים, שפתיים, לשון, אצבעות וקצות הגפיים), דלקת ברשתית העין, תשישות, שיתוק, חוסר שינה, בישנות מופרזת, הפרעות בדיבור, אנורקסיה, גירויים, אובדן שליטה עצמית, אובדן זיכרון, פיגור שכלי, היפראקטיביות, היפותירואידיזם, עצבנות, יש ניוון סיבי עצבים, כאבים באיברים שונים, קטרקטים, אובדן שמיעה, אובדן ראייה, אקזמות, עודף הפרשת רוק, דימום וכאבים בחניכיים, כאבי מיפרקים, טעם מתכתי בפה, חוסר תיפקוד של מערכת החיסון, וסכיזופרניה. למרות פגיעות קשות במערכת העצבים ובכליות, הכספית אינה נחשבת כמסרטנת לאדם, לפי AGGIH היא בקבוצה 4A. תרכובות חלק מהכספית במים גם נינשם כרסס, וחלקו נספג בעור במגע עם המים. חלקן של תרכובות הכספית שמזהמות את הסביבה, עוברות שינוי בהשפעת גורמים אטמוספריים. לכספית עצמה, ולתרכובותיה האנאורגניות, והאורגניות יש רעילות שונה, אבל כולן מסוכנות לבריאות האדם. למעשה, תרכובות הכספית מזהמת כל אדם, ביחוד אם אוכל פירות ים ודגים מהים התיכון, או רק שוהה במפרץ חיפה. לכן קל מאד לעבור את סף הרעילות המותר (שגם הוא כבר מזיק). אגירת כספית בגוף, גורמת לנזקים שונים, וגם מגבירה את הנזק שנגרמים ממתכות ומזהמים אחרים. 

אפילו חשיפה קלה לאדי כספית ותרכובותיה כבר גורמת באנשים לדלקות בעור. היא מופיעה מייד בשתן, קשורה כ-כספית-קריאטינין, ובניפגעים ניכרים רעד, הפרעות נפשיות (כפי שניזכר לעיל), ומופיעות הפרעות הולכה בעצבים, המלוות בגרוי, תשישות ואנורקסיה. בשתן מופיע גם חלבון, וזה סימן שיש נזק לצינוריות ולפקעיות בכלייות, וכבר נגרם גם נזק למערכת החיסון: מופיעות אלרגיות, ופגיעות אחרות במערכת. כל אלה ברמה, שעדיין לא משפיעה באופן ניכר על מערכת העצבים המרכזית -CNS   (במחקר Kazantzig 2000). 

רעילות חריפה של כספית ומתכות כבדות אחרות, נבדקה בדגים במשך 4 ימים, במי אגם עם מליחות נמוכה. הרעילות החזקה יותר היתה (בסדר יורד) בכספית> נחושת> כרום> מנגן. הנזק שנתגלה באיברי הדג, תאם את סדר הרעילות של המתכות: חשיפה לריכוזים נמוכים פי 100 של כל מתכת הראתה עדיין נזק ברקמת העצבים, בדגים שנחשפו לכספית. הנחושת גרמה לנמק באפיתל הזימים (כי היא מחליפה את הברזל בכדוריות הדם האדומות), ולניוון צינוריות הכלייות (בהם היא שוהה בעת הפינוי מהגוף). החשיפה לכרום ומנגן, גרמה לפגיעות בדרגות חומרה שונות באיברים חיוניים, כגון, הכבד (שתאיו ממיסים את המתכות הכבדות, ומורעלים מהן) והכליות (שם שוהות המתכות בעת הפינוי מהגוף) (Krishani et al 2003). 

תרכובות הכספית הרעילות ביותר קשורות לשרשרת פחמימנית קצרה, ובעזרתה הן מתמוססות בעטיפת העצבים השומנית, וגורמות נזק בלתי הפיך למערכת העצבים. הנפוץ והמוכר בתירכובות אלו, הוא מתיל הכספית (סימון +CH3Hg). פגיעותיו במערכת העצבים המרכזית (CNS) נודעו כבר בשנת 1954. הוא פגע במיוחד, בחלקים מסויימים של המוח, במנגנון שלא מובן עדיין. ילודים לנשים שנחשפו בהריון למתיל-כספית במנות גדולות, סבלו מפיגור שכלי, שיתוק מוחי, והפרעות ראייה ושמיעה. בחשיפת האמהות בהריון לרמות נמוכות של מתיל כספית, הפגמים בילודים שנולדו, היו קלים יותר. חשיפה בהריון למרעילים אחרים של מערכת העצבים, כגון, ביפנולים רב כלוריים (PCBs), דיוקסינים, חומרי הדברה (גם כל אלה מסיסים בשומן), גרמה לפגיעה בהתפתחות מערכת העצבים של הילוד. יש חשיבות לעיתוי של החשיפה לאותו מזהם, כי מתקבל אפקט שונה בגודלו, בזמנים שונים, החל מפגיעות קלות, ועד פיגור ונכות (Mendola et al 2002). 

נזקי מתיל-הכספית, היו בעיקר במניעת סינתיזה של חלבונים, בקריעת מיקרו-צינוריות בתאים, בהגדלת ריכוז יוני סידן +2 Ca  ושיבוש פעולת המעבירים העצביים, בגרימת דחק חימצוני, ובהפעלת מנגנונים רעילים. האפקטים היו יותר מזיקים ב- CNS מתפתחת, דהיינו בילדים, ונגרמים בה פגיעות במבנה ובתיפקוד. היות וכלל האוכלוסיה נפגעת מכספית בעיקר באכילת דגים, עובר זיהום זה בקלות את הסף המותר על ידי WHO, FDA-US, ו- (EPA-US (Sanfeliu et al 2003. 

הסיכון של גברים ללקות בגליומה (סרקומה ממקור תאי עצב) עלה עם החשיפה לארסן, כספית, ומוצרי נפט (פחמימנים), והסיכון ללקות במנינגיומה (גידול איטי של קרום המוח האמצעי) עלה עקב חשיפה לעופרת, ובנשים עלתה השכיחות של שני גידולים אלה (Navas-Acien et al 2002). מתיל-כספית השפיע על תאי גליומה, בריכוזים נמוכים, שהישרו נזק חימצוני ל- DNA, וגרמו לאפופטוזיס. מנגנון הנזק של הכספית עדיין לא מובן במלואו, אולם נמצא שהתערבה בהתפתחות הגליות (תאי סמך במערכת העצבים). בזיהום כספית קל (Belletti et al 2002) , האפקט המדיד הראשון, היה יצירת רדיקלים חופשיים, שלאחריו הובחן נזק חימצוני ל- DNA. הוא היה תלוי במנת הכספית שקיבלו התאים. ברמות הנמוכות האלה, היה האפופטוזיס הצורה היחידה של מות תא שאובחנה. ניתן היה למנוע את נזק מתיל-הכספית, על ידי הוספת נוגדי חימצון כגון N-אצטיל ציסטאין (NAC ), או גלוטתיון מחוזר (GSH). 

רעילות הכספית לתאים, מאפננת פונקציות של מערכת החיסון: ידוע שמלח כלוריד הכספית גורם אפופטוזיס (מוות מתוכנן) בתאי מערכת החיסון, אולם המנגנון לכך, עדיין לא כל כך מובן. חוקרים הוסיפו מלח זה לתאי לאוקמיה של אדם בתרבית, כדי לבדוק כיצד הכספית מפעילה את האנזים קאספאז- 3 (מפרק חלבון מיוחד). לאחר הוספת המלח, החוקרים קבעו את פעילות הקאספאז- 3 , בעוד מלח זה משרה אפופטוזיס בתאים בתרבית: לאחר 6 שעות מהוספת כלוריד הכספית, קרו שברים ב- DNA, והתגברה פעילות הקאספאז - 3, שפרק את האנזים פולימראז, ההכרחי לביטוי גנים. נמצא שהמיטוכונדריות שיחררו ציטכרום-C, אל תוך הציטופלזמה של התאים, שהפעיל את הקאספאז. החוקרים חזרו על הניסוי גם בתרבית תאים של עכבר, ומצאו ששיחרור הקאספאז- 3 מהמיטוכונדריות (מרכזים להפקת אנרגיה בתוך התא) נעשה בגלל שמלח הכספית גרם בהן לשינוי החדירות. כאשר החוקרים מנעו את שינוי החדירות הזה (על ידי הוספת ציקלוספורין), זה מנע את השבירה של ה- DNA (במחקר Araragi et al 2003).

בזיהומי כספית, יחד עם עופרת, גדלה רעילות הכספית בסינרגיזם בערך, פי 100. 


ניקל

מקורות הזיהום 

ניקל משמש לסגסוגות, למנועים, תכשיטים, צבעים, והכנת דשנים וכימיקלים אחרים, דרוש לדחיסת דלק מנועי, ולבדיקת מיתקנים גרעיניים. הזיהום בעיקר כפסולת תעשייתית . בתעשיית המזון דרוש הניקל להכנת חמאה, מרגרינה, וחיקוי קצפת, לתיבול ירקות, ולעיבוד מזונות שונים. נמצא באצות kelp , ובסרטנים, בתה, בעשן טבק, ובגרעינים שלא טופלו, כולל דגניים. נמצא בכלי בישול מפלדת אל-חלד. ניקל נכלל לפי IARC במסרטנים לאדם, קבוצה 1. לקישון הוזרם על ידי "חיפה כימיקלים", "דשנים", ו"כרמל אולפינים", ונתגלה במים בריכוזים גבוהים מאד. 

האפקטים הביולוגיים 

נשימת אירוסול המכיל מתכות כבדות, גרם אובדן חוש הריח (באנשים שנחשפו בנשימה לניקל או קדמיום). בנוסף לכך נגרמת אטרופיה של רירית האף (שאובחנה בחיות נסיון שהונשמו ניקל סולפאט, או ניקל סולפיד), וכיבים ברירית,מחיצת אף מחוררת, לנחשפים לכרום שש ערכי (Cr6+), או ארסן תלת ערכי ( As3+), או סרטן באף ובסינוסים בעובדים שנחשפו לתרכובות ניקל, או כרום (Cr6+). 

הניקל עצמו גורם פגיעות שונות: לפגיעה בתיפקוד הכלייתי, להפרעות בחילוף החומרים בפרט של ההורמונים והשומנים, גורם לחום, שטפי דם, כאבי ראש, התקפי לב, סרטן המעי, ללחץ דם נמוך, לרעד שרירים, לבחילה, להקאות, לסרטן הפה, ולבעיות בעור. קשה להפריד את הנזקיו מנזקי מתכות אחרות. בנסיונות בחיות מעבדה, פגעו קדמיום, אלומיניום, קובלט, כספית, מנגן, ניקל ואבץ בעצבי הריח. כמה מתכות (מנגן, ניקל ואבץ) יכלו לעבור את הסינאפסות של העצבים בפקעת הריח, ולנדוד דרך תאי עצב משניים של חוש הריח, אל גרעינים מרוחקים בתוך המוח. לאחר שתמיסה מכילה מלחי מתכות חדרה אטית לאף, ההמשך לכך היה, שהעברת יוני המתכות דרך עצבי הריח אל המוח, היתה מהירה, בתוך שעות או ימים ספורים (עם מנגן), או אפילו שבועות (עם ניקל). פקעת הריח נוטה לצבור מתכות (בעיקר אלומיניום, ביסמוט, נחושת, מנגן, ואבץ), יותר מאשר להעבירן לחלקים אחרים של המוח. המנגנונים המוליקולריים האחראים לשינוע המתכות בעצבי הריח והשקעתן בפקעת הריח, עדיין לא ברורים, אולם מוליקולות קושרות מתכות, כגון קאמוזין כנראה מעורבות כאן (Sunderman 2001) . 

ניקל דו ערכי (Ni2+) נקשר לכמה חלבוני כרומטין (=הקשורים ל- DNA ), בתאי גוף, ובתאי זרע, וזה עלול לגרום באמצעות יצירת פראוקסיד (H2O2) לנזקים חימצוניים שמביאים לשינויים ומבניים לחלבונים ול- DNA. אפקטים אלה, עלולים לשנות את הדיוק של שיכפול ה- DNA (רפליקציה) ואת הביטוי הגני, ובכך לאפשר התמרה סרטנית, כולל כזו המועברת מאב לצאצאיו (במחקר Kasprzak et al 2003). 

הניקל מסרטן קשה (Ma and Zheng 1997), כי יוצר רדיקלים חופשיים בשלושה אופנים:

  1. בריאקציית פנטון (ראה לעיל),
  2. בהגברת חימצון שומנים,
  3. בדיכוי מערכת ההגנה התאית שפועלת באמצעות נוגדי חימצון (המנטרלים את הרדיקלים החופשיים).
 גם כאשר נתגלה בשתן שיש עומס גוף נמוך של ניקל וקדמיום, הגביר הניקל את שיעור פגיעות החימצון ב- DNA (=שברים חד גדיליים) פי 2.15 . זו הוכחה לאפקט הגנוטוקסי (פגיעה ב- DNA ) של ניקל באוכלוסיה הכללית (Merzenich et al 2001). בהתייחסות לריכוז של ניקל במי הקישון, הוא הגיע עד פי- 650 יותר מהתקן הישראלי. 

הניקל חודר בריכוזי יונים גבוהים לתא, ובתוכו לגרעין, ושם הוא פוגע ב- DNA דהיינו בכרומוזומים באופן סלקטיבי באזורי הטרוכרומטין שלהם, בכך שמשתיק את ביטוי הגנים שם (Costa et al 2003): תרכובות הניקל גורמות ל איבוד קבוצות האצטיל של שני חלבונים הקשורים ב- DNA (היסטונים 4H, ו- 3H), ומעודדות בהם הכנסת קבוצות מתיל יותר מהרגיל. כאשר הניקל משתיק בדרך זו גן אחד מאלה המדכאים גידולים, התא 'עולה מדרגה' למצב קרוב יותר להתמרה סרטנית. יוני הניקל יכולים לפעול עם קולטנים (רצפטורים) על פני שטח התא, ולהפעיל סיגנלים תאיים הגורמים להשראת פעילות של מיגוון של גנים. בין אלה בולט במיוחד הגורם של מסלול הסידן וחוסר החמצן, בכל התאים שנחשפים ליוני ניקל בתמיסה. אם מופעל הגורם הידוע כ- HIF-1, התא יכול לבטא מיגוון של גנים, המאפשרים לו לשרוד בחוסר חמצן. כך יכול תא שהתחיל התמרה סרטנית עוד קודם, להמשיך למצב ממאיר מלא, ולהתחיל לשלוח מטסטזות, איתן מתפשט הסרטן בכל הגוף. מימצא זה שנתגלה רק לאחרונה, מאשש את הדעה שיוני ניקל מקדמים סרטן. זה יכול לחזק נתונים אפידמיולוגיים המראים שיוני ניקל קשורים בסיכון לסרטן של עובדים הנחשפים לריכוז ניקל ניכר. בפועלים שעבדו בהפקת ניקל בנורווגיה הסיכון ללקות בסרטן ריאות, גדל בקבוצות שעבדו עם תמיסות הניקל (Grimsrud et al 2003). 

דחק חימצוני נגרם על ידי חוסר איזון בין חימצון וחיזור בתא, על ידי ריאקציות חיזור של מתכות עם מחמצנים אנדוגניים (בתוך הגוף), ומאפקטים על מערכות נוגדי החימצון. דחק כזה הפריע למוליקולות סיגנל תאי, הרגישות לרדוקס (חיזור), כגון NO, S-ניטרוזותיולים, p53, ו- p21ras. זה גורם למיגוון של אפקטים טוקסיים, כולל, מסרטנים (Buzard and Kasprzak 2000). הוכחות נסיוניות לרעילות, וסירטון של שתי מתכות רעילות, הצביעו על כך שברזל, ונחושת, יחד עם קרצינוגניים מתכתיים: ניקל כרום, וקדמיום נקשרו באופן סלקטיבי למרכיבי תא מיוחדים, שהשפיעו על סיגנלים של יוני סידן. דחק חימצוני גרם לרעילות של עופרת, כספית, וארסן. 

עובדי ניקוי ניקל היו בסיכונים מוגדלים, לסרטני אף וריאות. בחיות נמצא, לאחר שיקלול (ההבדלים בין המינים, שקיעת המתכת ופינוייה, הבדלי פיזור גודל החלקיקים, ותבניות עבודה אנושיות) סיכון דומה. 

גם בעומס מתכות נמוך (ניקל μg/L 10 בשתן), קדמיום μg/L 0.4 בשתן, ועופרת μg/L 46 בדם, כאשר הכרום ב- 83% מהמדידות היה נמוך מסף הגילוי μg/L 0.3, נמצא קשר חיובי בין ריכוז ניקל ושיעור שברים חימצוניים ב- DNA. זו היתה הוכחה נוספת לאפקט גנוטוקסי של ניקל בפגיעתו באוכלוסיה הכללית גם בריכוזים נמוכים (Merzenich et al 2001). בהתייחס לתובעים שנחשפו לניקל יותר מאשר האוכלוסייה הכללית, הפגיעה הגנוטוקסית בהם אמורה להיות חמורה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. 

חשיפה מקצועית כרונית לריכוזים נמוכים של מתכות, העלתה שכיחות של מחלות ריאה, ולב-ריאה. מנגנוני הפעולה של המתכות בריאות עדיין לא נתבררו לחלוטין, והם מעורבים בכמה אפקטים, מהם ישירים, של המתכת עם מאקרומוליקולות בתא, ובאפקטים בלתי ישירים באמצעות יצירת רדיקלים חופשיים בתאים שנחשפים למתכות. הסיגנלים שמופעלים על ידי כרום וניקל מעודדים מיגוון של מחלות ריאה, לרבות פיברוזיס, חסימה, וסרטן (במחקר Barchowsky and O'Hara 2003) . 

זיהום בניקל השפיע יותר על נשים, והתבטא באלרגיה ופגיעות בעור, בצורת אקזמות. גם פגיעה בקדמיום היתה יותר חמורה בנשים, בגלל ספיגה יעילה יותר של הקדמיום אצלן בקיבה, היות ומאגרי הברזל בגופן קטנים יותר. לכן הן לקו בפגיעות בכליות, גם בזיהומים נמוכים בקדמיום. עופרת נספגה בנשים בעיקר בעצמות, והגבירה חשיפה פנימית (Vahter et al 2002) . 


כרום

מקורות הזיהום 

בטבע נמצא הכרום בעיקר בשני מצבי ערכיות: שש ערכי, Cr6+ ותלת ערכי Cr3+. הכרום Cr6+ משמש לציפוי, לריתוך, לגימור מתכתי, ליצור צבעים, בתעשייה כימית ובעיבוד עורות. הכרום רעיל, מוטגן, ומסרטן מוכח. הכרום לפי IARC נכלל במסרטנים לאדם, קבוצה 1. לקישון הוזרם על ידי "חיפה כימיקלים", "כרמל אולפינים", "דשנים", ו-"גדות ביוכימיה", ונמצא בריכוזים גבוהים מאד. 

האפקטים הביולוגיים 

מנגנון רעילותו לא מובן בשלימותו: נמצא שהוא משרה דחק חימצוני, ונזק ל- DNA, הפוגע בביטוי גנים, וגורם לאפופטוזיס (מסלול של מוות מתוכנן לתא). בניגוד לו, כרום Cr3+, הכרחי לתיפקוד נכון של אינסולין, ודרוש לחילוף חומרים נורמלי של חלבונים, שומנים, ופחמימות, והוא תוסף מזון בעל ערך. 

כרום +Cr6 היה יותר רעיל מכרום (Cr3+ (Bagchi et al 2003 הוא הישרה יותר דחק חימצוני באיברים שונים, בחיות שהיו חסרות p53 (חלבון מדכא גידולים). כרום +Cr3 קשור לחומצה פיקולינית הישרה הרבה יותר דחק חימצוני ונזק ל- DNA מאשר +Cr3 שהיה קשור לניאצין: רעילותו של הראשון, התבטאה בהפרעות בכליות, בועות ותפיחות מוגלתיות בעור, אנמיה, תמס דם, גודש ברקמות, אי תיפקוד הכבד, נזקים לתאי העצבים, הפרעות קוגניטיביות, תפיסתיות, ומוטוריות, יצירת יתר של רדיקלים הידרוקסילים ( להמסת המתכת, לסילוקה מהגוף, ראה לעיל), סטיות כרומוזומליות, חוסר נוגדי חימצון, ונזק ל- DNA. תוצאות אלה הראו שהרעילות והקרצינוגניות של כרום +Cr6, נגרמו בשרשרת של אירועיים תאיים, כולל דחק חימצוני, נזק גנומי ל- DNA, ואיפנון (מודולציה) של פעילות גן p53 המווסת את האפופטוזיס. לעומתו, הבטיחות של כרום +Cr3, היתה תלוייה מאוד בתרכובת שהיתה מחוברת אליו. 

הרעילות של כרום וקדמיום, נגרמת על ידי מנגנונים דומים, למרות שנבדלים באפקטים של הרדיקלים שהם יוצרים (Stohs et al.2001). בפועלים שנחשפו לאדי כרום, ברמה נמוכה או בינונית, נמצאה לאחר העבודה רמה גבוהה של כרום בשתן, או בנוזל הזרע (Bonde and Christensen 1991). פועלי הלחמה וטחינה שנחשפו לרמות כרום וניקל (שעברו בהרבה את התקן המותר), למנגן (שלא עבר את המותר), ולפחמימנים רב טבעתיים (PAH ) בריכוזים שונים. בהשוואה לקבוצת ביקורת, נמצאו בנחשפים רמות גבוהות של סטיות כרומוזומליות (Borska L, et al 2003). 

בפועלי יצור נמצאה תמותה מסרטן ריאות בשכיחות גבוהה לאחר זיהום ממושך, אפילו לאחר 20 שנה, בעיקר בכרום  +Cr6. נמצאו תגובות קוויות עולות ישירות למנות הזיהום שנמצא בניפגעים ( Luippold  et al 2003) כרום  +Cr6 שנכנס לפה, מחוזר ברוק, במיץ הקיבה, ובדם, לכרום +Cr3 שהרבה פחות רעיל בספיגה במערכת העיכול (Proctor et al 2002). לעומת זאת כרום  +Cr6 היה מסרטן במערכת הנשימה, וקטלני. התחלואה והתמותה מכרום  +Cr6, היו קשורות בזיהום שנמדד במחלקות השונות במיפעל. סקר של רמות הזיהום הנשימתי בכרום  +Cr6, בהקשר לתחלואה בסרטן הריאות, ולתמותה, בין השנים 1943-1971 מצא פגיעות קשות ביותר במחלקת האריזה (Proctor et al 2003). 




בעומס מתכות כבדות מתגנבים זיהומים חבויים 

עם הזיהום הסביבתי הכבד של היום, וירידת התינגודת של גוף, "מתגנבים" גורמי מחלות (חיידקים ונגיפים) שהיו ניסתרים, או "חנוקים", ומהווים גורמים הולכים וגדלים במחלות הזיהומיות התוקפות אותנו. בארה"ב גילו גורמים אלה: הנגיפים (cytomegalovirus (CMV, ו- (Epstein-Barr virus(EBV, והחיידקים, Chlamydia Diplococcus pneumoniae ו- Borrelia bugdorferi  הגורם למחלת Lyme. אין ספק שזהו רק קצה הקרחון, ומחקרים נוספים יגלו עוד גורמי מחלות אלימים. בתוך הזיהום, שכולל חומרי הדברה ושאר כימיקלים, נחשבות המתכות הכבדות כמזהמים הגורמים לעיקר העומס על הגוף, שהן יציבות מאד, בסביבה ובגוף, ונשארות לאורך זמן, וגם מגבירות את הנזקים בסינרגיזם, לכן נחשב סילוק המתכות מהגוף יותר חשוב ודחוף מטיפול כנגד גורמי המחלות הביולוגיים. מגנזיום ומנגן מנעו יצירת גידולים בעכברים שהוזרק להם ניקל. מגנזיום מנע סירטון על ידי מתכות, לכן יש להימנע מחוסר מגנזיום בגוף. 


מה ניתן לעשות ? 

בעיר, אדם נחשף לפסולת תעשייתית, בכפר, אדם נחשף יותר לחומרי הדברה, ולעיתים גם לפסולת תעשייתית. במצפים ביערות על ההרים, העצים פולטים ביום חמצן, שבהשפעת הקרינה העל סגולה חלקו הופך לאוזון, ואז אדם נושם מסרטן עם תעודות. מתכות כבדות נמצאות באוויר, ומצטרפות אליהן אלה שמגיעות כאיזוטופים רדיואקטיביים דוגמת סטרונציום 90Sr, הנגיע מפיצוצים גרעיניים, ונוחת בכל מקום. הוא דומה לסידן, וכך נכנס לגוף ומצטבר בעצמות, כמצבור של חומר רדיואקטיבי שמקרין את הגוף מבפנים, קבוע ולאורך שנים. יש להימנע ככל האפשר מלשהות באיזורים מזוהמים. 

הפחתת עופרת מהדלק, גרמה להקטנת הזיהום, אולם עדיין יש בסביבה הרבה עופרת. הפחתת הזיהום בברזל נעשה על ידי מעבר לצנרת מים מנחושת, אולם המים עדיין מכילים מזהמים. כל המתכות רעילות, אולם אחדות, כגון אבץ, מגנזיום, וסלניום בריכוזים נמוכים הן מגינות חשובות, מנזקי מתכות כבדות: סלניום, המגן בפני נזקי הכספית, והוא נוגד סרטן יעיל. כדאי ליטול מנה יומית מינימלית היא 100 מקג"ר, ורצוי יותר 200 מקג"ר. אבץ 20-50 מ"ג, כמלח ציטרט ניספג טוב יותר. מגנזיום 350 מ"ג, כגלוקונט או אמינו-כלאט. מלח המגנזיום, עלול לגרום שילשולים, בהם יאבד הגוף מינרלים, ויטמינים, ועוד. 

סילוק המתכות הכבדות ומזהמים בלתי מסיסים אחרים, נעשה בעיקר בכבד, על ידי חיבורם לרדיקלים חופשיים, שהופך אותם למסיסים, שניתן להוציא בשתן, ומעט בזיעה. את עודפי הרדיקלים שנוצרו יש לנטרל על ידי נטילת תוספי מזון, כגון ויטמין C, ויטמין E, וגלוטתיון, כדי לעזור לסלק את המזהמים. 


סילוק מתכות כבדות על ידי כלאציה (chelation). 

תהליכים ממושכים, ובהם מתכות כבדות מסולקות מהגוף, בתהליך leaching (מיסנון), או ליתר דיוק depuration (זיכוך). ביניהם תהליך שחלקו ניתן לביצוע לבד: נטילת אבקה של האצה Chlorella, דרך הפה. שיטה אחרת היא אכילת שום בשילוב עם אכילת כרוב \ כרובית, או צמח אחר ממשפחת המצליבים. השילוב הזה גורם לפעולה סינרגיסטית של מרכיביו בהוצאת מתכות כבדות מהגוף. 

שיטות יותר מורכבות, חייבות להיתבצע רק בידי מקצוענים. בשיטות אלו, מכניסים לגוף תירכובת שמתחברת ליוני המתכות הכבדות לתרכובת יציבה, שמסולקת מהגוף בהקדם. הכלאטים המקובלים הם: . DMPS, DMSA, KELMER, EDTA לדוגמא, במקרה עומס קשה של עופרת או נחושת, כדאי לתת סידרת אינפוזיות IV (לוריד) של ethyldiethylamine tetracetic acid) EDTA) שכל אחת נמשכת כ- 3 שעות. אולם טיפול זה אינו יעיל לסילוק כספית. כדי לסלק אותה ישנן יש כמה איסטרטגיות, הנימצאות בחילוקי דיעות: 

  1. 6-10 אינפוזיות של DMPS, בכל אחת 3 מ"ג\ק"ג משקל גוף. כנראה שאין השפעות לוואי. אולם יש בכל זאת חשש, כי ה- DMPS יכול לעבור את המחסום בין הדם למוח (BBB ), ועלול לסחוב איתו כספית לתוך רקמות העצבים, וזה אינו רצוי ביותר. להיות בצד הבטוח, שיטה זו פחות מומלצת. 
  2. שיטה אחרת היא נטילת DMSA דרך הפה, במינון 30 מ"ג\ק"ג משקל גוף. משך טיפול זה תלוי ביעילותו, אבל בתחום 6-10 שבועות. תופעות לוואי עלולות להיות בלתי נעימות, אותן נין להפחית על ידי הפחתת המינון. בדרך כלל טיפול זה יותר טוב לילדים, כי מבוגרים עלולים להגיב בתסמינים בלתי נעימים. 
  3. טיפול אחר דרך הפה נעשה במגנזיום סוקצינאט (בשמו המסחרי Kelmer), במינון 60 מ"ג\ק"ג משקל גוף. זה מסלק כספית בדומה ל- DMSA, אבל ללא תופעות הלוואי הבלתי רצויות. רק הטיפולים נמשכים יותר זמן. 
  4. הכלאט EDTA עצמו לפי תכונותיו, לא אמור לסלק כספית ביעילות, אולם בתערובת הנקראת Detox Max, הוא כן מסלק היטב את הכספית. הוא נמצא בה בצורת מיקרוספירות פוספוליפידיות של די-סודיום- EDTA, בו ה- EDTA לכוד בתוך הפוספוליפידים. צורה זו היא העדינה והיעילה ביותר מבין חומרי הכלאציה, הודות ליתרונותיו: 
    1. ה- EDTA בצורה זו כן נכנס לתאים ושולה משם כמויות ניכרות של כספית. בטיפולים הראשונים הוא מוציא בעיקר בדיל, אלומיניום ועוד. הכספית יוצאת לאחר מכן. 
    2. הציפוי הפוספוליפידי מאט את שחרור ה- EDTA, למשך 48 שעות או יותר, ועושה את הכלאציה באופן עדין יותר. 
    3. בצורה זו של פוספוליפיד נספגת טוב יותר בדופן המעי. הציפוי משפר את הספיגה. לכן יש אנשים שיכולים להימנע מלקבל את הטיפול דרך הוריד. 
    4. תיאורטית, ציפוי הפוספוליפיד מאפשר ל- Detox Max, לנקות את הגוף, מחוץ למערכת הלימפה. 
    5. תערובת זו מפחיתה למינימום את הפרשת מינרלים החיוניים לגוף, כי מערכת השיחרור האיטי של הפוספוליפיד מאפשרת החלפה אמיתית של יונים מסיסים בפלזמה. לכן פחות תפגע במאגרי המינרלים של הגוף, ובאנזימים המכילים יוני מתכות. 
    6. המערכת אינה מופיעה ברוק, ובהשוואה לכלאטורים אחרים, היא יחסית בטוחה לשימוש, גם לאנשים שיש להם סתימות אמלגם (סגסוגת עם כספית). יש רופאי ישניים הממליצים שימוש במשך חודש במערכת זו, לפני שהם מתחילים בסילוק האמלגם.
    7. טיפוס זה של EDTA לכוד בתוך פוספוליפיד, מוביל מתכות רעילות מהמוח החוצה, אבל לא סוחב אותן לתוך המוח. בהשוואה ל- EDTA כמו שהוא, שלא חוצה את מחסום הדם-מוח (BBB) הציפוי מאפשר לצורה זו של EDTA, להיכנס לתוך תאי המוח, ואז ציפוי הפוספוליפיד נמס לאיטו. לאחר שה- EDTA איבד את ציפוי הפוספוליפיד, ה- EDTA ניקשר למתכות כבדות. ביחד הם יוצאים מתאי המוח, ועוזבים את המוח בכלל, מבלי יכולת לחזור פנימה, כי כאמור, ציפוי הפוספוליפיד כבר נמס וירד. יש לזכור שמחסום ה- BBB הוא חד כיווני, הוא בולם כניסת חומרים אל תוך המוח, אולם לא בולם יציאתם. 
    8. כנראה שלחולים רבים, בפרט אם סיבת מחלתם אינה ברורה, צורה זו של EDTA, עשוייה להיות הברירה הטובה ביותר. ניצפו כבר החלמות פלאיות בשימוש בתערובת זו לכמה חולי סרטן סופנים ! 


התערובת DETOX MAX לסילוק מתכות כבדות מהגוף, נמכרת באתר של היצרן (www.bioimmune.com). שם גם היצרן ממליץ על כמה צעדי זהירות : 

  1. בנוכחות עודף רדיקלים חופשיים, עלול הכלאטור להתפרק, לכן כדאי ליטול אותו יחד עם נוגדי חימצון, כגון, ויטמין C. היצרן גם מדגיש חובת סבלנות וזהירות בשימוש בתערובת זו, ולא לקחת אותה בתכיפות יותר מהמומלץ. 
  2. לאנשים הסובלים מבעיות בכליות, יש להשתמש במערכת זו רק בפיקוח, וניטור מיקצועי. לכל אדם מומלץ לשתות הרבה כדי להגן על הכליות, בכלל ובעת הטיפול בפרט. אין להיתפס לביטחון יתר במינון, כי המנות הראשונות ניסבלות ביתר קלות, אולם חלק מה- EDTA מתפרק בגוף, ומשחרר את מה שהוא נושא, כולל מתכות כבדות, לכן אין להגדיל את המינון מעל מה שהומלץ על ידי הרופא. 


שיטה פחות טוקסית לסלק כספית מהמוח: מיץ רימונים (ראה לעיל במאמר "ויטמינים ותוספי תזונה" באתר זה) שנמצא היעיל ביותר לכך. 

 

Comments