06. הכרה משפטית בנזקי קרינת רדיו

האם יש הכרה משפטית בנזקים מקרינה אלמ"ג ? 

כיום יש כבר תקדימים משפטיים. הסיכון מאנרגיית שידור הוכח במחקרים רבים, שהוצגו במישפטים. ישנה בעייה יסודית בהוכחת נזק, כי מחלות ממאירות, מחלות ניון עצבי, ואחרות, מתפתחות במשך שנים רבות, בהן הניפגע נחשף גם לקרינות אחרות, למזהמים כימים, וכיוב', וזה אינו תואם את המערכת המישפטית, הדורשת הוכחות לפי אמות מידה שלה, ועוכרי דין (הטעות מכוונת) של המקרינים, המנסים לערער, ולחפש כל תירוץ שניתן להטיל דופי בעובדות. בפרט, באם רמת הקרינה אליה נחשפו התובעים, לא עברה את ה-"תקן" (שאינו תקן) כלומר לסף הבריאותי, או הסף הסביבתי שהוא 10% ממנו. ראינו לעיל, שגם בתחום המלצות ICNIRP (=ה-"תקן"), ואפילו ברמות קרינה הנמוכות פי 1000 מנו לתקופה ממושכת, או בחשיפות חוזרות, כבר יש נזקים.   
לפגיעה מאנרגייה אלמ"ג, ישנו האופי המורכב שלה, וכדי להבין אותה, יש צורך לשלב את הפרמטרים המרכיבים את ההוכחות שנתגלו במחקרים, כאשר כל מחקר מביא מימצא אחד או כמה, ויש לשלבם כפאזל. 

להלן מובאים פס"ד, המכירים במחלות הנגרמות מאנרגיית השידור של אנטנות סלולריות, בתי המישפט שם קבעו שהאנטנות  מסכנות את בריאות הציבור, והורו לסלקן מאזורי מגורים ומסביבות בית ספר. בפס"ד שניתנו בארה"ב הוכרו נזקים מהקרינות הסלולריות:
  1. פס"ד בבית המשפט האוסטרי הפדרלי העליון ,מ- 26 באפריל, 2001 . מס. Az 6 Ob 69/01t  לטובת החוקר האוסטרי ד"ר וולף דיטריך רוז, מומחה לתיקשורת ניידת, מול חברת מאקס-מוביל (Max-Mobil ,חברה אוסטרית, בת של חברת טלקום הגרמנית), המייצרת ומציבה מערכות תקשורת סלולריות, על הנזקים הנובעים מקרינות שידור. הוא הסביר כיצד גורמים הרדיקלים הנוצרים בגלל פגיעת אנרגיית השידור, למחלות כגון, סרטן, גידולי מוח, מחלות עצבים, בעיות גנטיות, ועוד. רוז זכה במשפט. פס"ד זה ומומחיותו של רוז, השפיעו על מדידות הקרינה, ועל מחקרי נזק מקרינה אלמ"ג, וגרמו לפירוק תחנות סלולריות, או דחיית הרכבתן. כתוצאה מכך, חברת מאקס-מוביל לא יכלה להגדיל את רשת התיקשורת שהיא התכוונה לבצע. בתביעה נגדית, תבעה מאקס-מוביל את רוז לשלם לה פיצויים על רשלנות מקצועית שלו(!!), ולאסור עליו לפרסם את טיעוניו הביקורתיים בקשר לנזקים לבריאות הנגרמים על ידי הקרינה הנפלטת מהאנטנות הסלולריות. בית המישפט בערכאה שניה, בא למסקנה, שחברת מאקס-מוביל, נכשלה בנסיונה להכחיש את את טיעוניו של רוז, שקרינת האנטנות הסלולריות מסוכנת ומזיקה לאוכלוסיה בסביבתן. פס"ד חיובי זה, יחד עם הצלחות חוזרות של רוז במקרים בהם טיפל, הוכיחו שמחקריו ולימודיו על הנזקים מקרינת שידור, יכולים להוות בסיס חוקי איתן, לדרישה להעביר ממקומן אנטנות סלולריות שכבר הוצבו, או לדחות הצבתן, אל מחוץ לאיזורי מגורים, בגרמניה, אוסטריה, שוויץ, או כל מדינה אחרת. זאת, אפילו אם הנורמות שהותוו, והוראות הבטיחות נשמרים בקפדנות על ידי החברות לתיקשורת סלולרית. המחקרים הרבים שרוז הציג, על נזקים מקרינות רדיו, הוכיחו שהן גורמות הפחתת פעילות המוח, כולל גלי המוח (EEG), הפרעות שינה, שינוי זמן תגובה, הגדלת האפשרות לשטף דם במוח, גורמות לחוסר ריכוז, כאבי ראש, עייפות, בחילה, אובדן זיכרון, הפחתת יצור זרע, הפחתת יצור מלטונין (הורמון השינה שהוא גם "צייד" רדיקלים חופשיים), מוטציות ושברים ב- DNA, הגדלת לחץ דם, הפרעות שונות בתיפקודים של תאי הגוף, מגדילות סיכון ללקות בסרטן, בעיקר בגידולי מוח, ומפריעות לפעולת קוצבי לב. תגובתו של רוז לפסק הדין ראוייה לציטוט: "להמשיך בהרכבת טכנולוגיה זו, שכבר ידועה בסיכוניה לבריאות, וכנגד התנגדותם של האנשים שכבר חלו, אינה רק ניפשעת, אלא ממש באופי של מאפיה".
  2. החלטת בית המישפט של קנטון ג'נבה בשוויץ,  מינואר 2001  (no C-20879-2000-CG-A ) אומרת שאת האנטנות הסלולריות יש להוציא מאיזור מגורים בג'נבה. בהתאם לכך יצאה הודעה מטעם המחלקות המישפטית, המשטרה, והתעבורה של קנטון ג'נבה כדלקמן: שוכרי דירות בבניינים המקיפים תחנת בסיס סלולרית, של המפעיל הסלולרי השוויצרי דיאקס (DIAX), עם אנטנות המורכבות על הגגות, זכאים להחזר 30% משכר הדירה שהם משלמים,  רטרואקטיבית מיום 1 בינואר 1999, ועד ליום בו האנטנות יוסרו בפועל מהגגות. בהתחשב בכך ששכר הדירה בג'נבה יקר יחסית, החלטה זו תגרום למשכירי הדירות, שהרשו להציב את האנטנות על הגגות,  נזק כספי של מיליוני יורו.  לאחר שהוצגו 13 אישורים רפואיים של דיירים, על בעייות בריאות בהן לקו, ניתנה הוראה  לחברת דיאקס, לכבות מייד את המשדרים, ולסלק את האנטנות. ראוי לציין, שלמרות שתקן חשיפת תושבי שווייץ לקרינת אנטנות סלולריות הוא מהנמוכים בעולם. תושביה עדיין חולים בגלל חשיפה לקרינת האנטנות הנמוכה.
  3. החלטת בית המשפט בעיר Valladolid בספרד על הסרת אנטנות סלולריות לייד בית ספר. 36 אנטנות הוצבו במרחק 50 מטרים מבית ספר Garcia Quintana . לאחר 18 חודשים אובחנו ארבעה תלמידים חולי סרטן, שהיו בגילאים בין 5 ו- 10 שנים. הורים סרבו לשלוח את ילדיהם לבית הספר עד שהאנטנות יוסרו. בית המשפט המקומי, הורה קודם כל על כיבוי האנטנות, ואז הלימודים המשיכו כסדרם. בית המשפט נתן אורכה של 3 חודשים להסרת האנטנות. זה הביא לדרישות נוספות ברחבי המדינה להורדת אנטנות. 
  4. תקדים משפטי בארצות הברית:  הכרה בקרינה סלולרית כגורם לאפילפסיה, בבית משפט מינהלי בארה"ב, בשנת 1999. הגברת שארסה פרייס, מתכנתת טלפונים סלולריים, נחשפה במשך כמה שעות מדי יום לקרינת הטלפונים. לאחר כמה שנים בעבודה זו, בשנת 1999, לקתה בהתקף אפילפטי. בדיקת ראש העלתה שההתקף האפילפטי ניגרם על ידי נזק במוחה, שכלל גידול שהתפתח בו. בתביעה שהוגשה לבית המשפט המינהלי, על ידי עו"ד קרל היליארד, הוגשה חוות דעת של פרופסור נחמן בראוטבר (מבית הספר לרפואה באוניברסיטה של דרום קליפורניה),  לבדוק את המימצאים הרפואיים של הנפגעת. מומחה זה נודע בעבר, בחוות הדעת שהגיש על מקרה רעילות הכרום במי שתייה, ששימש בסיס לסרט "ארין ברוקוביץ". המומחה קבע שהגידול במוחה של התובעת ניגרם מחשיפתה הרבה והחוזרת לקרינה סלולרית תוך עבודתה. התובעת זכתה בפיצוי עבור הוצאות הטיפול הרפואי שהיו לה.
  5. תקדים משפטי נוסף בארה"ב: פסק דין של בית המשפט העליון של אלסקה בשנת 2007: הכרה בפגיעת קרינה סלולרית ברמה שאינה גורמת חימום: זהו פסק דין תקדימי על הכרה בפגיעה מוחית של ג'והן אורצ'יט, שניגרמה בתקרית של חשיפה לקרינת שידור של אנטנה ברמה הנמוכה מההמלצות לחשיפה ארוכת טווח של הציבור (שהכירו רק בנזק חומני, ראה לעיל). ובציטוט מהמקור:                                                                              a cognitive disorder as a result of his radio frequency radiation exposure  .

בישראל, ידועות עתירות, כנגד מיפגעי קרינה שסיכנו שכונות מגורים, ופגיעות גופניות מקרינות השידור, הכוללות, בין היתר: 
  1. עתירה של תושב תלמי מנשה נגד חברות פרטנר ופלאפון וגופים נוספים בעקבות הקמה של אנטנות ליד ביתו. בית המשפט הדגיש שעקרון הזהירות המונעת מחייב את הרחקת תורן האנטנה מביתו של המערער (תיק תו"ב מחוז המרכז 220151500).
  2. עתירה של 28 משפחות בישוב שילה ביו"ש נגד חברת סלקום על הצבת אנטנה סלולרית ללא היתר בניה. בית המשפט קבע שהצבת אנטנה דורשת היתר בנייה ולכן פסק כנגד חברת סלקום  (בשא 122559/00).
  3. בית המשפט העליון קבע שיש להתחשב בסכנות הנשקפות לציפורים כתוצאה ממשדרי קול אמריקה בערבה בקביעת מיקום התחנה(בג"ץ 3476/90).
  4. תביעה של חייל מחיל המודיעין, שמחה שכטר ז"ל, שנפטר מגידול ממאיר במוח בעת שירותו הצבאי. משפחת החייל טענה שמחלתו נגרמה עקב חשיפה לקרינה מהמכשירים שאותם הפעיל. בית המשפט הכיר בתביעה ובסכנת החשיפה לקרינה (עמ"ח 4/89). במשך משפט זה, חיווה ד"ר מנחם מרגליות, הממונה על מדידת הקרינה במדינה, את דעתו, שהקרינה אינה מזיקה. הוא נינזף על כך על ידי כבוד השופט. 
  5. תביעה של החייל רחמים מהטו גולה מחיל האויר שחלה בלימפומה מסוג הודג'קין לאחר שנחשף במשך תפקידו לקרינות אלקטרומגנטיות. החייל הוכר בנובמבר 2007, בבית משפט השלום בבאר שבע כנכה צ.ה.ל. 
  6. עתירה מינהלית לסילוק תורן אנטנה על תורן בשכונת מגורים בצומת נמיר\איינשטיין ברמת אביב, בפס"ד של כבוד השופט פוגלמן, עת"מ  1183/06  מיום 14 במאי, 2006. 
  7. סילוק שני תרנים של אנטנות משכונות מגורים: על דרך רבין\בן גוריון בגבעתיים, עת"מ 2336/05,  ועל דרך רבין\הרואה  ברמת גן, עת"מ 2085/05 בפסקי דין של כבוד השופט עודד מודריק.
  8. פסק דין לפשרה לסילוק אנטנה (מיתקן גישה אלחוטי) שהיתה על גג ברחוב חניתא 1 בגבעתיים. את הדירים יצגו עו"ד ליאור כ"ץ, ועו"ד גילה סמולסקי.
  9. ישנם עוד דוגמאות, שנימצאות בדיון, או בפישור או ניגמרו בפשרות, ללא צורך בפסק דין.
לעומת זאת יש עבירות בריש גלי שלא הגיעו לפסק דין, לדוגמא, אנטנות שהוקמו במספר העובר את המותר על גג אחד, בתמ"א 36, כולל אנטנות מוסתרות, ומוסוות, שהקרינו הרבה מעל המותר לפי המלצות המשרד להגה"ס, וממשיכות להקרין, באין מפריע. אחת מאלו היא שתמונתה מובאת להלן: 

תמונה:  האנטנה המכונה מיתקן שידור זעיר (כי גובהה קטן מ- 9 מטרים) על גג ברחוב יהודה הלוי 141.  היא כוללת 11 אנטנות בתוך מבנה דמוי חבית, ובנוסף יש על הגג עוד 2 אנטנות המוסוות כדודי שמש. הקרינה שניקלטה על הגג ממול היתה עד 100µW/cm2  לפי מדידות ד"ר גאורגי מהמשרד להגה"ס, כאשר בדור 2 סלולרי היה מותר 40-45µW/cm2, לפי התדר. 


אנטנות אחרות (יותר מ- 2,000) שהצבתן מנוגדת לחוק, הן מסוג "מיתקן גישה אלחוטי". אלו אנטנות שהצבתן תפסה טרמפ על "חוק הבזק" בו הותר ל-"בזק" להציב אנטנה שתכנס לקופסא שממדיה 80X60X50 ס"מ, ותשדר כדי לעבור כביש שלא רוצים לחפור בו ולהעביר קו תת קרקעי מתחתיו. מיתקן גישה כזה פטור מהיתר בנייה, ופירוש מעות של החוק, איפשר לחברות הסלולריות להציב אנטנות בכל מקום,  גם במרפסת, כמוצג בתמונה הבאה. בעת כתיבת שורות אליו חל פס"ד בג"צ שאוסר להציב או לחדש רישיון הפעלה למיתקנים כאלו, עד שהכנסת תחוקק תקנות חדשות ברורות לסתום פירצה זו בחוק ובתקנות הקיימות (2007). במאי 2011 החליטה ועדת הפנים ואיכות הסביבה להמליץ לשר לאיכות הסביבה להוריד את התקן לחשיפת הציבור ל 1μW/cm2 ולבטל את הפתור של מתקני גישה מהיתר בניה.

תוצאות המדידות של אתרים רבים הראו חריגות ניכרות מהסף המותר: לדוגמא, נמצא בדו"ח מדידה מס. 350715 בקניון שופ פתח תקווה, מראה  שנמדדה לייד האנטנה עוצמת קרינה של  91μW/cm2  . דו"ח 360165 באתר שידור בלפור בת-ים, מראה קרינה עד   130μW/cm2 . דו"ח 330446 , באתר שידור הר ציון תל אביב, הקרינה היתה  127μW/cm2 , דו"ח 812299 באתר שידור לוד העתיקה, מראה קרינה עד    284μW/cm2. דו"ח (ללא מספר) במדידה באתר שידור הרצליה מרכז 2, מראה קרינה עד    56μW/cm2, דו"ח 330245 באתר שידור לה גוארדיה בתל אביב, מראה קרינה עד 98μW/cm2 , דו"ח מספר (בלתי קריא) באתר שידור עוזיאל 163, ברמת גן, מראה קרינה עד   89μW/cm2, בדו"ח מס. 340352 באתר של אולפני גבע בגבעתיים, נמדדה קרינה בעוצמה של  300μW/cm2. המספר החלק, לא נראה כתוצאה אמיתית של מדידה, אלא קירוב לתוצאה שנמדדה.

תמונה:   מיתקן גישה אלחוטי, מוסווה, ברחוב נגבה ברמת גן, מוצב על המעקה וצבוע בירוק. בנוסף למיתקן כזה יש חדר למשדר שלו, ושאר מכשירים.  זה מהווה עבירה, כי משנה את יעוד הדירה ממגורים, לעסק. עבירות נוספות: מסכן את דיירי הדירה השכנה, יש עבירה על חוק הרכוש המשותף, הכבלים של המיתקן עוברים בשטח הרכוש המשותף, עבירות נוספות: בחדר המכשירים אין לשום מיתקן תקן כיבוי אש, אין תקן רצפה כפולה (בגלל המצברים הפולטים חומצה), ואין גלאי מימן הניפלט מהמצברים, ומהווה סיכון לשריפה ופיצוץ, כך שהצבת כל המיתקנים האלה היא עבירה על החוק.

בדיקת דו"ח "מדידות קרינה מעשי" של המרכז למחקר גרעיני נחל שורק (ללא מספר), באתר סלולרי שחמון באילת, אתר 750197, הראתה שהמודד מציין שבאתר זה מותקנות 6 אנטנות, מהן אחת בהספק 40 וואט. לפי חישובי המודד, יכולה אנטנה זו לשדר בעוצמה של  3,153µW/cm2 (שלושת אלפים מאה חמישים ושלושה מיקרוואט), אולם בנקודה במרחק    1 מטר מהאנטנה, אותה מגדיר מגדיר  כ- "מאויישת חלקית" (!..), הוא מדד 1.8µW/cm2 בלבד... ניתן להניח, שהאנטנה הגדולה לא פעלה בכלל בזמן המדידה. הדו"ח לא מציין מי מאייש חלקית נקודה במרחק 1 מטר מאנטנה של 40W על גג של מלון. המודד גם חישב שקרינת אנטנה זו תגיע לרחוב באותה עוצמה, שמדד לייד האנטנה, דהיינו, של  1.8W/cm2, זה לא מתאים למדידה שלו, אולם זה מתאים לעוצמה הגבוהה המחושבת שהייתה אמורה להימדד מהאנטנה, ולא למה שהוא כותב שמדד בפועל. התוצאות התמוהות, של מעבדה זו, בנחל שורק, אם להגיד את המעט, לא מבטאות את הקרינה הגבוהה שהיתה שם בפועל.  


Comments