01. פתח דבר

גלים אלקטרומגנטיים (אלמ"ג) רבים ושונים שוטפים אותנו, חלקם מגיעים לארץ מהשמש, או כקרינה קוסמית מהחלל, אליהם מצטרף השדה מגנטי DC  (סטטי, של זרם ישר) החזק של כדור הארץ, ואחרון לא חביב, הקרינות, מעשה ידי אדם, בשידורי התיקשורת לסוגיהם, או מכל מיכשור חשמלי פועל. הקרינה הקוסמית חזקה בגובה הטיסה לחו"ל פי 500 מאשר על פני הקרקע, ובטיסה לניו יורק, אדם נחשף לקרינה השווה לזו, כאילו עבר 4 צילומי רנטגן. השדה המגנטי החזק של כדור הארץ, מגיע עד כ- 500mG(מיליגאוס) , פעל על החי והצומח מעת שהופיעו, ובמשך האבולוציה, ואינו גורם נזק לגוף החי. הקרינות AC  (של זרם חילופין) מעשה אדם, פוגעות בנו בעוצמות חזקות בכ- 4 סדרי גודל יותר ממה שהיה לפני השימוש בחשמל. לכן הגוף החי לא הסתגל אליהן, והן גורמות בו לתסמינים שונים, הכוללים, עייפות, כאבי ראש, הפרעות שינה, דיכאון, חוסר התמצאות, אובדן זיכרון לטווח קצר, וקשיים בלימוד. את אלה אנחנו נוטים לייחס למתח, או ל-"קשיים בעבודה", או ל-"בעיות נפשיות". בחשיפות חוזרות או מתמשכות, ניגרמים עם הזמן נזקים המתפתחים לחולאים. אלה בולטים בעיקר בפרקים, במחלות לב וכלי הדם, שבץ, מחלות עצבים, מחלות סרטן, סוכרת, מחלות כבד, כליות, ריאות, עיניים, ואחרות. 

קרינות אלמ"ג פוגעות בתאי הגוף בכמה רמות, בכמה אופנים, ובמערכות שונות, כאשר פגיעה ראשונית גורמת לפגיעות נוספות כשאחת גורמת לשנייה, בדומה לשרשרת מפלי מים (cascades ) וכך הן מכונות בשפה המקצועית. נמצא שיש השפעה רבה יותר ב-"חלונות" של תדרים, ועוצמות של הקרינה, בגלל תהודה (resonance), ובשפה מקצועית יותר:  ion cyclotron resonance) ICR ). כך גם קרינות חלשות, שאין להן מספיק אנרגיה פוטונית לסלק אלקטרונים מהאטומים (כמו שעושה קרינה מייננת), גם הן פוגעות חזק וגורמות נזקים (Liboff 2010) . תדרים נמוכים המובנים בשידור, מתאימים לסיגנלים החשמליים הטבעיים של התיקשורת התאית והבין תאית, משבשים אותם, ומתערבים בתהליכים הפיזיולוגיים הנורמליים בגוף. כך ניגרמת מייד פגיעה באיכות החיים של המוקרנים. קרינות חלשות, שאינן מחממות, כבר גורמות לתאי הגוף ליצור מייד עודפי רדיקלים חופשיים. אלה גורמים לפגיעות חימצון בחלבוני התאים, כולל אנזימים, ובכך גורמים לאיבוד פעילותם, ושיבוש הפעולות הפיזיולוגיות בתאים, הם גורמים לחימצון שומני התא - בעיקר בממברנות התאים, ופוגעים בתעליות היונים בהן. כאן ניגרמים שינויים בקליטת היונים השונים והוצאתם מהתאים, דהיינו, ניגרמות פגיעות במעבר חומרים, בעיקר יונים, אל התא ומתוכו החוצה, איבוד יוני סידן מתאי העצב, ובשל כך ירידה ברמת המעבירים העצביים, הפוגעת בפעולת העצבים. הרדיקלים מחמצנים גם את השומנים העוטפים את שלוחות העצבים, וניגרמות הפרעות במעבר הסיגנלים בין תאי העצבים, ומחמצנים את שומני דם כולל כולסטרול, ובכך מאיצים טרשת עורקים והתפתחות מחלות לב וכלי הדם, ושבץ. הרדיקלים פוגעים בהפרשת חומרים רבים, כולל מעבירים עצביים, והורמונים.  בין האחרונים, גם הורמון השינה=המלטונין, המשמש גם "צייד" מעולה של רדיקלים חופשיים. בחוסר מלטונין התאים יותר חשופים לפגיעת הרדיקלים. אלה  פוגעים גם ב- DNA בגרעיני התאים, בכמה אופנים: יחד עם הקרינות המפעילות שלא לצורך גנים קדם מסרטנים, וגנים להלם חום, הרדיקלים גורמים להכנסת שגיאות (=מוטציות) בגנים אלה ובאחרים, ואפילו לשברים ב-  DNA הרדיקלים פוגעים גם במערכת המתקנת שגיאות ב  DNA-ובמערכת המדכאת גידולים. הרדיקלים גם מבזבזים את מלאי נוגדי החימצון בתאים, כך שהם עוד מחמירים את פגיעות הרדיקלים. הקרינות גורמות ליצוב הרדיקלים החופשיים הקיימים, והנוצרים עקב הקרינות, ובכך מגבירות את נזקיהם. עם הזמן נזקי הרדיקלים מצטברים, וגורמים להקדמת התפתחות מחלות גיל קשות בפרקים, בעצבים, בעיניים, במערכת העיכול, בכבד, בכליות, במערכת יצירת תאי הדם, במערכת החיסון, למחלות סרטן שונות, ולמוות בטרם עת.

יש להדגיש, שבנוסף לנזקי הקרינה בגוף החי, הישירים והמוגברים בתהודה, והשפעות אפילו על מצב המולקולות של המים, ומסיסות מרכיבי התאים, חלק גדול מהנזקים אינם ישירים, אלא ניגרמים מרדיקלים חופשיים שהקרינות גורמות לתאי הגוף ליצור. הם אלה נוצרים בנוסף לרדיקלים הנוצרים באופן טבעי בעיקר בגלל חימצון בלתי מושלם בתהליך הנשימה, אך גם בתהליכים אחרים. הרדיקלים נחוצים בגוף בריכוז נמוך, לשם תפקידים חיוניים, כמו קטילת חיידקים, יצירת חיבורים בין סיבי הקולגן בעור, המסת מזהמים כימיים כדי לסלקם מהגוף, ועוד. אולם ככל שעולה ריכוזם הרדיקלים גורמים לנזקי חימצון במרכיבי התאים, והם שגורמים, כאמור, באופן טבעי להזדקנות להתפתחות "מחלות גיל", ולמוות. לכן עודף רדיקלים מאיץ הזדקנות וביטוי מחלות אלו בטרם עת. 

עד שנת 1995, היה ידוע שרק קרינות מייננות (כגון קרינת X) שיש להן אנרגייה פוטונית חזקה מספיק לסילוק אלקטרונים מאטומים של כל חומר, והם הופכים ליונים (טעונים מטען חשמלי, הכוללים רדיקלים חופשיים). אולם האנרגייה הפוטונית בקרינות אלמ"ג אינה מספיקה כדי לסלק אלקטרונים מהאטומים, דהיינו, חלשה מליצור יונים, גם בתאי הגוף באופן ישיר .  רק בשנת 1995 נתגלה שחשיפת הגוף החי לקרינות אלמ"ג בלתי מייננת, גורמת לתאים עצמם ליצור רדיקלים חופשיים, (Roy et al 1995), המצטרפים בנזקיהם לאלה הנוצרים באופן טבעי, ולאלה הנוצרים כתגובה לזיהום כימי החודר לגוף, כולל עשן לסוגיו.

הקשר בין עישון טבק למחלות סרטן נודע כבר בגרמניה בשנת 1943.  בארה"ב, חברת הטבק הענקית ריינולדס הזמינה בשנת 1953 סקר ספרות, כדי לבדוק אם העישון קשור בגרימת סרטן באדם. בתוצאות הסקר נאמר: "בדיקת הוכחות קליניות נוטה לאשר את היחס בין עישון כבד וארוך טווח, לבין שכיחות סרטן ריאות". לאור מימצא מטריד זה, הזעיקו חברות הטבק משרד יחצנות, ו"מומחים  מטעם" שתוגמלו היטב, כדי לשכנע את הציבור להמשיך ולעשן, על ידי יצירת עמימות ביחס לנזקים ש-"לא ברור, ולא ידוע", ולתמוך בחברות הטבק במשפטי תביעה כנגדן, בהסברים 'מלומדים' ש-"העישון אינו מסוכן", וש-"לא הוכח שהעישון מסרטן". כתוצאה מכך, גם הפיגו את חחשות הציבור, וגם נדחו הטיעונים בתביעות נזיקין מחברות הטבק, על הפגיעות מהעישון, במשך עשרות שנים, בפרט כאשר ההוכחות לנזקים היו מורכבות, ומנגנוני הנזק לא  הובנו כראוי. לפי סטטיסטיקה רשמית בארה"ב מתו שם בשנת 2001, כ- 390,000 אנשים ממחלות שניגרמו מהעישון, שהאמינו להכחשות חברות הטבק. כיום התמותה מעישון בארה"ב גבוהה יותר. ההערכה היא שמספר קורבנות הזיהום הכימי, דומה לניפגעים מקרינות אלמ"ג (Cherry, personal communication, 2002). הפרופ' Cherry המנוח, נחשב כהמומחה לפגיעות מהקרינות, הופיע בפרלמנטים של כמה מדינות, כולל של השוק המשותף, ושיכנע 12 מהן להוריד את הסף לחשיפת הציבור לקרינות הסלולריות לרמות נמוכות בהרבה מהמותר לפי המלצות ICNIRP (ראה להלן).

הקמפיין להרגעת הקהל מפני נזקי הסלולרים המנוהל כיום על ידי החברות הסלולריות ומשת"פיהן, דומה מאד לקמפיין שניהלו חברות הטבק במאה הקודמת, כשהתברר להן שעשן הטבק מסרטן. כך כיום במדינות המתקדמות והמתוקשרות בסלולרים: יועצים "מטעם", ומשרדי ממשלה הקשורים איתן ישירות, או בעקיפין, עוזרים ליצור עמימות ביחס לנזקי הקרינות, ולהכחישם בבתי משפט. כך בארה"ב בשנות ה- 1990 עדיין היטעו את הציבור בקונצנזוס השיקרי: "מה שלא צולה אותי, לא מזיק לי", למרות שמחקרים שפורסמו כבר אז, הראו שגם קרינות חלשות שלא גורמות חימום, גרמו לתחלואה, כולל סרטן. פירסומים מודרניים ודיווחים מהשטח, בעולם ובישראל, מראים שכיחות סרטן גבוהה יותר בין תושבים הגרים לייד אנטנות סלולריות ("צברים סרטניים"), עם זאת, מחקרים מפרטים כיצד ניגרמים הנזקים מהקרינות, כמתואר ברשימה זאת. להלן כמה דוגמאות לנזקים מקרינות אלמ"ג חלשות, המתריעים על הסיכונים מהן לבריאות הציבור: 

  1. מחקר סביבתי בצרפת שהראה שתושבים הגרים לייד אנטנות, חשים בתסמינים הכוללים עייפות כרונית, כאבי ראש, חוסר תיפקוד, הפרעות שינה ועוד (Santini et al 2002) עד למרחק 300 מטר. התוצאות היו מובהקות מבחינה סטטיסטית, והחוקר פרופ' Santini  המנוח הופיע בפרלמנט הצרפתי והסביר את נזקי הקרינה. התחשבו בו בצרפת, עד כדי כך שהורידו בשנת 2009 את הסף המותר לחשיפת הציבור למחמיר ביותר 0.1µW/cm2   כמו בזלצבורג, אוסטריה, ומוכנס כיום גם לצרפת.
  2. מחקר מעבדתי גדול בכותרת REFLEX   בו השתתפו 12 צוותי מחקר ב- 7 מדינות השוק המשותף, שפורסם בשנת 2005 הראה  שקרינות רדיו מהטלפונים ברמות שאינן גורמות חימום, שהיו הרבה יותר נמוכות מהמלצות ICNIRP (ראה פירוט  להלן) גרמו נזקים גנוטוקסיים (פגיעות ב- DNA) בתאים, שהתבטאו בשברים חד ודו-גדיליים, וביצירת מיקרו-גרגירים (שניראים בתאים ומעידים על הרס ה - DNA  ), וכן לסטיות כרומוזומליות, המהוות שלבים מוקדמים בהתפתחות סרטן. הוכחו גם נזקים שניגרמו למערכת העצבים. 
  3. מחקר שבוצע במכון ויצמן (Friedman  et al 2007), הראה לראשונה בעולם, את הקשר הישיר, והמנגנון המדויק בו גורמת חשיפת תאים לקרינה סלולרית, ברמה של 5uW/cm2 (מיקרוואט לס"מ רבוע), ליצירת רדיקלים חופשיים  (ROS, reactive oxygen species ר' תמונה 1 להלן). הרדיקלים הם שגורמים לנזקים ברמה התאית, ומפעילים מסלול ביוכימי ERK המעודד חלוקות תאים. המחקר פורסם בירחון היוקרתי Biochemical Journal בכותר:  Mechanism of a short-term ERK activation by electromagnetic fields at mobile phone frequency
  4. מחקר "מטעם" אפידמיולוגי על נזקי הטלפון לראש המשתמש, שנערך גם הוא במדינות השוק המשותף, ואחרות, בהשתתפות משרד הבריאות של ישראל, בשם כולל  INTERPHONE, פורסם בחלקו בכתב העת  האמריקני American Journal of Epidemiology. פירסום התוצאות של הקבוצה הישראלית הושהה כשנתיים, בגלל חומרת התוצאות, כי נמצא שקיים קשר ישיר, מובהק, בין החשיפה לקרינת הטלפון, לתחלואה בסרטן בלוטות הרוק (Sadetzki et al 2007). הפירסום הכללי הושהה כ- 4 שנים, ופורסם, בהשמטת מימצאים קשים  (Slesin, in Microwave News 2009).  
  5. אנליזה של הסיכונים מפריסת רשת סלולרית נוספת, הסוקרת את הנזקים לבריאות האדם מקרינות חלשות מאנטנות סלולריות, הנמוכות בהרבה מהספים המותרים לחשיפת הציבור (ראה להלן), הוגשה  למועצת המנהלים של סן פרנציסקו, על ידי פרופ' מגדה חבס מקנדה,  בכותרת: (Analysis of health and environmental effects of proposed San Francisco Earthlink Wi-Fi Network.  (Havas 2007  
  6. מחקרים על נזקי הקרינה האלמ"ג, שהובאו עוד בשנת 2001 באוסטריה על ידי ד"ר רוז, מומחה לתיקשורת ניידת, בתביעתו כנגד חברת Max-Mobil (חברת בת של חברת Telekom הגרמנית), המייצרת ומציבה מערכות תיקשורת סלולריות. החוקר תבע את החברה, על הנזקים לבריאות האנשים הנובעים מקרינות השידור. במשפט בבית המישפט הפדרלי העליון של אוסטריה, הסביר ד"ר רוז, כיצד גורמת קרינת השידורים ליצירת רדיקלים חופשיים, ואלה למחלות כגון, סרטן, גידולי מוח, מחלות עצבים, בעיות גנטיות, ועוד. בית המשפט נתן פס"ד לטובת החוקר. 
  7. בית המשפט העליון של מדינת אלסקה, ארה"ב, נתן פסק דין תקדימי, המכיר בפגיעה מקרינה דומה לסלולרית ברמה שאינה גורמת חימום, בו מכיר בית המשפט בפגיעה מוחית בתובע ג'והן אורצ'יט שניגרמה בתקרית של חשיפה לקרינת שידור של אנטנה ברמה הנמוכה מההמלצות לחשיפה ארוכת טווח של הציבור. 
  8. במחקר אוסטרי-ספרדי הראו פרופ' גרד אוברפלד, ועמיתיו, שחשיפה לקרינת אנטנות גורמת ברבים לכאבי ראש, עייפות, חוסר תיפקוד, אובדן זיכרון, וכיוב' שקיבל כינוי  "סינדרום המיקרוגלים", אולם, המחלות הקשות, ובעיקר הסרטניות, מחלות העצבים, הלב, (והכנה לשבץ מוחי) מתפתחות במשך שנים  (Navarro et al 2003, Oberfeld et al 2004). 
  9. במחקר במימון משרדי ההגנה והבריאות בבריטניה (Tattershall et al 2001) הוכנסו חולדות למדמה תהודה מגנטית (MRI) בבית חולים, והוקרנה עליהן קרינה סלולרית. בתוך כ- 15 דקות, כבר ניתגלו נזקים במוח החולדות, באיזורי למידה וזיכרון. 
  10. מחקר שחשף תאי אדם בתרבית (Marinelli et al 2004) לקרינה סלולרית GSM, בצפיפות הספק של 2.4μW/cm2 , למשך 2 שעות, (לעומת 40μW/cm2 המותר לחשיפת הציבור בישראל) כבר ניגרמו שברים חד ודו-גדיליים ב- DNA.
  11. קרינת מכ"ם בצפיפות הספק של כ-  5μW/cmשכוונה על שגרירות ארה"ב במוסקווה בשנות "המלחמה הקרה", גרמה בעובדים ובני משפחותיהם, לתסמינים שונים, להפלות, להתפתחות מחלות עצבים, לאוקמיה, ותמותה. המחלות הופיעו בשכיחות מובהקת מבחינה סטטיסטית, וחומרתן הייתה בהתאם לתקופת החשיפה לקרינה (Cherry 2000). בכמחצית הנחשפים נתגלו נזקים ב- DNA שהתבטאו בסטיות כרומוזומליות, דהיינו התפתחו בהם חולאים שעדיין לא הופיעו. 
  12. "צברים סרטנים" נתגלו בישראל בין תושבים סביב אנטנות  סלולריות (AbuRukenet al 2005), צברים אחרים ניתגלו, בפולניה, בריטניה, גרמניה (Egger et al 2008) אוסטריה (Oberfeld et al 2008), איטליה (Michelozzi et al 2003), ספרד, ועוד.
  13. סקר מעולה של המחקרים המראים נזקים הניגרמים לתושבים מקרינת אנטנות סלולריות פורסם לאחרונה, והוא ממצה את כל שנאמר בנושא, רמות הקרינה, משכי החשיפה, והנזקים העיקריים (Levitt and Lai 2010).

להבנת נזקי הקרינות האלמ"ג יש להדגיש שהסף המותר לחשיפת הציבור לקרינות אלמ"ג, בישראל, ובמדינות רבות אחרות, מבוסס על המלצות ועדה בינלאומית לבטיחות קרינה בלתי מייננת בשם  ICNIRP ( international Commission on Non-Ionizing Radiation Protection) .  בעת שפורסמו המלצות ועדה זו, עדיין רימו את הציבור ב-"קונצנזוס החומני", דהיינו שרק קרינה שמחממת עלולה להזיק, וכך, המיגבלה להקרנת הציבור ושמירה על בריאותו, התבססה למעשה רק על ניסוי קרינה, מטעם הועדה, שהיתה חזקה דיה לחמם תמיסת מי סוכר ומלח, בדגם של גולגולת אדם (="פני שד"), ב- 10 מעלות צלזיוס . על תוצאות הניסיון לא היה ניתן לחזור (nonreproducible) , ולא ניתן למצוא שמישהו טרח, או הצליח לחזור עליהן, ולא ניתן למצוא שום מחקר המאשש בטיחות ברמה גבוהה זו לאדם, כי זה לא ניבדק. 

ההמלצות המבוססות על ניסוי עלוב זה, מתירות 'סף בריאותי' לחשיפת הציבור לקרינות שידור, בצפיפות הספק של  400-1000μW/cm2 (מיקרוואט לס"מ רבוע, בהתאם לתדר, ראה חישוב להלן). באופן מוזר, המלצות אלו אינן מתחשבות בנזקי קרינות שאינן חזקות כדי לחמם את רקמות הניפגע, ומתעלמות ממחקרים שהוכיחו פגיעות כאלו. הן גם לא מתחשבות בקבוצות סיכון, כגון, ילדים, נשים בהריון, זקנים, ואלרגיים לקרינות אלמ"ג (עד כ- 8%). חלק מהאלרגיים סובלים כאבי ראש, בחילה, הרגשת אי נוחות, ועייפות כרונית, נוצרים אצלם כתמים על העור, ולעיתים סובלים מקשיי נשימה, מדימום מהאף, עיקצוצים בעור, הפרעות שינה (בעיקר בשלב REM). אנשים אלה עלולים להיפגע גם מחשיפה לשדות אלמ"ג חלשים, וזניחים ממש, שאינם גורמים לתגובות באחרים, ולהגיב בתסמינים קשים של אלרגיה. תופעות אלרגיות אלו אינן מוכרות למרבית הרופאים, בארץ או בעולם. 

המלצות ועדת ICNIRP, לא ניתנו bona fide (בתום לב) כי בוססו רק על קרינות חזקות הגורמות לנזקים חומניים בלבד, והתעלמו לחלוטין ממחקרים על נזקי קרינה בלתי מייננת חלשה, שאינה מחממת, ברמות נמוכות בהרבה מהסף המותר. 

בדיקת האתר של ועדת ICNIRP  הניכבדה http://www.icnirp.de/legal.htm, הראתה שהיא רשומה בגרמניה כמועדון חברים פרטי, ולא נמצא שם שיש לה תוקף משפטי, או שכפופה לגורם ציבורי,  או מדעי כלשהו, או לאיחוד האירופאי, או שחבריה חתומים על האמת. לעומת זאת פורסם שחבריה ונציג ארגון הבריאות העולמי (WHO) ד"ר מייקל Repacholi שהקים אותה והיה מקובעי ה-"תקן",  נגועים בניגוד אינטרסים חזק עם תעשיית הסלולר והחשמל (Maisch 2006, 2010). במאמר העורך (Slesin, in Microwave News 2006), ניכתב שד"ר Repacholi (כבר לשעבר- ב-WHO , אירגון הבריאות העולמי) קיבל שלמונים מהתעשייה, $150,000 לשנה, כ-"הוצאות", ולכן נתן גיבוי לסף הגבוה שהומלץ על ידי ICNIRP. לאחר שעזב ד"ר Repacholi את ה- WHO, דאג שבמקומו תהיה ד"ר Emilie van Deventer  שממשיכה את דרכו בנאמנות בהכחשת נזקי הקרינה. 

ברור שחברי  ועדת ICNIRP ידעו היטב שניגרמים נזקים גם ברמות קרינה נמוכות מהמלצותיהם, כי שניים מחבריה היו אנשי מחקר צבאי, אחד מהם, ד"ר סטוק היה ראש המחקר הרפואי בצבא ארה"ב, וידע על מו"פ בארה"ב ובמדינות אחרות, להכנת מערכות נשק אלמ"ג, פסיכוטרוני ואחרות, הפועלות באלומות חזקות, וחלשות, ועל נזקי קרינות אלמ"ג לגוף החי. כבר פורסם, שמערכות נשק אלו משפיעות על אנשים, או פוגעת בהם או בציודם, ויש בהן, חזקות עד כדי שינוי מזג האוויר (!!). המדענים שפיתחו מערכות אלו יודעים בפירוט על הנזקים לגוף האדם בחשיפה לקרינות שידור בעוצמות נמוכות (של מיקרוואטים בודדים לס"מ רבוע). למרות זאת המליצו חברי ICNIRP, על סף גבוה ולא בטיחותי לקרינות שידור ולשדות מגנטיים, המתיר לחשוף את הציבור למאות מיקרוואטים לס"מ רבוע, הגבוה בכ-2 עד 3 סדרי גודל,  מהנידרש לבטיחות הקרינה, וזאת, כפי שפורסם, בגלל קשרים עם התעשייה (=מקורות מימון). לסיכום, הרמות המומלצות אינן בטוחות כי הן מבוססות רק על שני גורמים:

  1. על נזק חומני בלבד, דהיינו, הניגרם מקרינות חזקות בתדרי רדיו (RF) ומיקרוגלים (הכוללים קרינה סלולרית) המסוגלות לחמם את הרקמות הנחשפות להן, והטלפונים שכביכול אמורים לגרום נזק רק בשיעור ספיגה ספציפי (SAR) החל מ-  2.0W/Kg (וואט לק"ג משקל רקמה, המחושב לראש או לכל הגוף).
  2. על היכולת של שדות מגנטיים בתדרים נמוכים ביותר (ELF), להשרות בגוף סיחרור של זרמים חשמליים חלשים.

התנסחות ועדת ICNIRP בולטת באופן הבלתי מקובל בו כתובות המלצותיה (Matthes et al 1998): היא פוסלת כל מחקר שהראה נזק מקרינות, בנימוקים מגוחכים (לדוגמא: המחקר המעולה של לאי וסינג מאוניברסיטת ואשינגטון, שהראה שקרינה סלולרית בתחום המותר לפי ICNIRP גרמה לשברים ב- DNA, מוגדר על ידי הועדה כ-"לוקה בחוסרים מתודולוגיים"…). מאחר והוכח שהקונצנזוס החומני היה מוטעה, ברור שהמלצות ICNIRP אינן מגינות על התושבים, אלא מתירות לפגוע ולסרטן אותם בהגנת החוק (המתייחס להמלצות אלו כ-"תקן". ההמלצות משמשות כסת"ח ('עלה תאנה'), לאחראים על קרינה או על מחדל למנוע אותה, כנגד תביעות בגין נזיקין מפגיעות מקרינה בלתי מייננת "בתחום התקן": 

המשרד להגה"ס בישראל נקט לפי עיקרון הזהירות המונעת,והוריד את הסף המותר על ידיICNIRP  ל-  10% ממנו, עד ל-'סף הסביבתי' של 40-100μW/cm2 (בהתאם לתדר, ראה חישוב להלן). אבל משרד זה הצהיר שהנזק היחיד מטלפונים סלולריים הוא רק בהסחת הדעת בנהיגה (www.sababa.sviva.gov.il/radiation/health). גם צעד הזהירות המונעת לא הספיק, והסף לחשיפת הציבור עדיין גבוה מדי, ואינו מגן על התושבים (כמפורט להלן). במקומות רבים נימדדה קרינה הגבוהה בהרבה מהסף הסביבתי: לדוגמא, סקר הבטיחות של אנטנה ברעננה, באתר 6429, שנערך על ידי חברת גל-סייף, הראה שקרינתה הגיעה לכ- 70μW/cm2 , במקומות המאוכלסים ברציפות, בבית ברחוב אוסטרובסקי 13, ול-  62μW/cm2 ברמב"ם 48. בכך היא חרגה בלמעלה מ- 50% מה-"סף הסביבתי", שמתיר המשרד להגה"ס. בהתחשב במבנה של המיתקן, הממונה על  קרינה סביבתית במשרד להגה"ס, ד"ר סטליאן גלברג, מצא שאין ספק שמיתקן זה מסוכן לציבור, וקרינתו עלולה להיות גבוהה עוד יותר, והחליט להפקיע את היתר ההפעלה שלו בנימוק שמאתר זה "יכול להיות מצב שהאוכלוסיה תהיה חשיפה לרמות קרינה מעל הרמות המותרות".  

בהקשר לרמות קרינה אלו, ד"ר יוסי פרידמן ועמיתיו במחקר במכון ויצמן (Friedman et al 2007): הוכיחו שתאי אדם שהוקרנו בקרינה סלולרית ברמה של 5μW/cm2  החלו מייד ליצור רדיקלים חופשיים, הגורמים למירב נזקי הקרינה הבלתי מיינת. נתגלה כאן בפעם הראשונה בעולם, המנגנון המדוייק בו יצרו תאי האדם רדיקלים חופשיים בחשיפה לקרינה סלולרית, והוא מוצג בצורה סכימטית עם המסלול הביוכימי שהוא מפעיל, בתמונה מס 1. 

כדי להבין את נזקי הרדיקלים החופשיים, הנוצרים בתאים הנחשפים לקרינה סלולרית, יש לראות מה הם, כיצד הם נוצרים, וכיצד הם פועלים: הרדיקלים החופשיים הם אטומים (או מולקולות הכוללות אטומים) שיש להם  אלקטרון ערכי (חיצוני) בלתי זוגי,  ולכן אינם יציבים (Dianzani 1992), ומשתדלים להשלים את הזוג. ידועים רדיקלים רבים, ביניהם ישנם אי-אורגניים (כגון חמצן), או אורגניים (כגון כינונים,  quinones). הרדיקל החופשי האורגני הראשון שנתגלה, היה רדיקל טריפנילמתיל, אותו גילה מוזס גומברג בשנת 1900. 

יצירת רדיקלים חופשיים נעשית באופן טבעי בתאי הגוף, בתהליכי חיזור בלתי שלמים של חמצן, במיטוכונדריות (מנגנונים ליצירת אנרגייה), שם משתחרר עד 4% מחמצן שניקלט בנשימה כחמצן מוליקולרי O2, שחסר לו אלקטרון אחד, וזה הרדיקל הפשוט ביותר: האניון סופראוקסיד O2-**)  Ischiropoulos 1998). כאמור הרדיקלים פועלים כמעבירי סיגנלים, כמפעילי גנים שונים, והם גם גורמים ליצירת חיבורים בין סיבי הקולגן בעור, כך שבריכוזים נמוכים הם הכרחיים לפעילות תקינה של הגוף. 

תמונה 1: יצירת רדיקלים חופשיים בתאי אדם שנחשפו לקרינה ממכשיר המדמה קרינה סלולרית  בצפיפות הספק של 5μW/cm2 .

הקרינה היפעילה את האנזים NADH oxidase הנמצא בממברנת התאים, שיצר מייד את הרדיקלים (המוצגים בתמונה כ- ROS: reactive oxygen species).


בפעילות גופנית ונפשית מוגברת, כולל במצבי דחק, נוצר סופראוקסיד בכמויות מוגדלות. גם הוא, וגם תחמוצת החנקן NO, הפועל כרדיקל, מיוצרים גם על ידי תאים מונוציטים ומאקרופגים (השייכים למערכת החיסון), בתוך הליזוזומים שלהם, שלתוכם הם בולעים מיקרואורגניזמים פולשים, וכך משמידים אותם. תאים אלה למעשה מתאבדים, והרדיקלים יוצאים וגורמים לעודף מסוכן בסביבתם, המגביר פגיעה וסיכון לסרטן (Ames 1995). רדיקלים פשוטים ונפוצים, כגון *-OH  (הידרוקסיל) ו- -^H2O2 (פראוקסיד), מוכרים באי יציבותם, הגורמת לפעילותם הרבה: הם מנסים מייד להשיג את האלקטרון החסר ממוליקולה אחרת. היות ואלקטרון טעון מטען שלילי, אם הוא נלקח ממוליקולה, ערכיותה החיובית עולה, ומבחינה כימית היא עברה חימצון. לכן נחשבים הרדיקלים כסוג של חמצן מגיב  (reactive oxygen species (ROS. אורך חייהם הוא אלפיות שנייה, עד שהם מספיקים להשיג את האלקטרון החסר, מתרכובת שכנה. אובדן האלקטרון בתירכובת שהתחמצנה, עלול לגרום לשינוי מבנה התלת מימדי, ולשינוי פעילותה הכימית והביולוגית, וכאן עיקר הנזק. בעת חשיפה לקרינות אלמ"ג כגון קרינות רדיו וסלולרים, מגיבים תאי הגוף ביצירה מוגברת של רדיקלים, וכך גם בחשיפה למזהמים כימיים. תאי הכבד מייצרים עוד רדיקלים כדי להמיס ולסלק את המזהמים קשי התמס. כל הרדיקלים הנוצרים באופנים השונים, מצטרפים וגורמים לפגיעות, הגורמות להזדקנות ומחלות גיל. הנזקים הקשים הם הפגיעות ב- DNA. חלק מפגיעות אלו  מתוקן בחזרה, על ידי מערכת אנזימטית מתוחכמת, אך מיעוטן נשאר כשגיאות ברצף הבסיסים ב- DNA (=מוטציות), דהיינו משתנה הקוד הגנטי, המקודד לחלבונים שגויים, ולשגיאות בתפקוד. המוטציות מצטברות עם הזמן, כולל בגנים של חלוקת התא (=גנים קדם מסרטנים), עד שגורמות לפרומוטר של גן כזה, להפעיל חלוקה מואצת ובלתי מבוקרת של תאים, דהיינו יצירת שבט סרטני. מערכת מדכאת גידולים משמידה בדרך כלל תאים שעברו התמרה סרטנית, אך אם הגנים של מערכת זו נפגעים בעצמם, בגלל חשיפה לקרינות או למזהמים כימיים, היא לא תשמיד שבט סרטני, שמתפתח וגורם ליצירת מחלה סרטנית. 

חשיפה לקרינה בתדרי מיקרוגלים (כולל מאנטנות מכ"ם וסלולריות) גורמת להפעלת גנים המקודדים לחלבוני הלם חום, שעוזרים לחלבונים הרגילים לתפקד במצבים לא רגילים של חום, קרינה, או חדירת מזהמים כימיים או ביולוגיים. אך בפעולה ממושכת, הם עוזרים לתאים בהם ניפגע ה- DNA ועלולים לעבור התמרה סרטנית, לעבור את שלב האפופטוזיס (מוות מתוכנן), ולהמשיך ולהתחלק. בנוסף לכך, חלבוני הלם החום עוזרים גם לפרוץ  את מחסום ה- BBB המפריד בין הדם למוח: בפתיחת הרווחים שיש בדופן הנימים במוח (שאינם נמצאים בנימים במקומות אחרים בגוף), ואז נוזל הדם, (המכיל גם מזהמים כימיים שחדרו לגוף), יוצא מהנימים, ומצטבר בחללים שונים במוח, וכך נחשף המוח לפגיעת המזהמים, ועולה הסיכון להתפתחות סרטן בו. תופעה זו נתגלתה במחקר בחולדות (Oscar and Hawkins 1977), בו נמצא שחומרת פריצה זו מהנימים, היתה שונה, בחלקי המוח השונים, ואיפשרה לזיהומים כימיים שהיו בזרם הדם, להגיע אל המוח. באדם גורמת פריצה זו, כשהיא ניכרת, לכאב ראש. פריצת המחסום BBB יכולה גם להסביר את ריבוי המקרים של שבץ מוחי באנשים צעירים יחסית, באיזורים של "צבר סרטני", כפי שמצאנו בעוספיא על הכרמל. 

נזקי הקרינות מתבטאים גם בשיבוש גלי המוח, באופן ישיר על ידי התדרים הנמוכים (הנמצאים באות RF כחלק מצורת האיפנון) , ומכאן בלבול, דיכאון, חוסר התמצאות, וכיוב'. מתווסף לכך שרדיקלים הנוצרים בחשיפה לקרינות, מחמצנים את עטיפות השלוחות של תאי העצב (ראה להלן), ובכך גורמים לפגיעות נאורולוגיות, שמתבטאות בירידה בכושר החשיבה וביכולת השכלית, בכושר הריכוז, בזיכרון, ובהאצת מחלות כגון פרקינסון, אלצהיימר ואחרות  (Cook et al 2003).  זאת בנוסף לפגיעות ב- DNA הגורמות להאצת תהליך ההזדקנות, והתפתחות מחלות סרטניות ואחרות בטרם עת.

הסיכון מריכוזים עולים של הרדיקלים החופשים, מוקטן על ידי יצירת נוגדי חימצון שחלקם אנזימים, המשמשים "ציידי" רדיקלים, המקטינים את ריכוזיהם ומונעים פגיעתם בתאי הגוף. חלק מנוגדי החימצון ניתן ליטול כתוספי מזון, כגון ויטמין C (שתאי האדם אינם יכולים לייצר), ויטמין E, סלניום ואבץ (הנחוצים לפעילות אנזימים נוגדי חימצון), רסבראטרול, ורבים אחרים. 

אולם, בחשיפה לקרינות אלמ"ג, ולמזהמים כימיים, נוצרים רדיקלים בעודף, המכלה את מלאי נוגדי החימצון, ונוצר חוסר איזון, ורדיקלים שנישארים בעודף, הם תוקפים את מרכיבי התאים, בפרט את החלבונים, השומנים, וה- DNA, כולל את ממברנות התאים השומניות, את תאי השומן העוטפים את שלוחות תאי העצבים (מעטפת שוואן), ואת שומני הדם החופשיים, כולל כולסטרול, והופכים גם אותם בריאקציות שרשרת לרדיקלים חופשיים. הרדיקלים מחמצנים  גם את שומני הדם, ומאיצים בכך את טרשת עורקים, המצרה את נפח העורקים, הגורמת ללחץ דם גבוה, ולהתאמצות הלב לדחוף את הדם, ועם הזמן, למחלות לב, כלי דם, ושבץ מוחי.  הרדיקלים גם פוגעים במיטוכונדיות, המייצרות אנרגייה בתאים. הפגיעה בממברנות התאים, פוגעת בתעליות היונים שבהן, מקטינה את יכולת התאים לספוג חומרי מזון ולסלק חומרי פסולת, ומשבשת את מאזן המינרלים בתאים. פגיעות הרדיקלים ב- DNA, גורמים מוטציות, ושברים בו. במידה ואלה אינם ניתנים לתיקון, נעצרת התחלקות התא עד לתיקון הנזק, אולם אם לא ניתן לתקן את הנזק, נכנס התא למסלול מוות מתוכנן (אפופטוזיס). אם נוצרים חלבוני הלם חום במשך חשיפה ממושכת, הם עלולים לאפשר לתא לחמוק ממסלול אפופטוזיס, ולהמשיך ולהתחלק, וליצור שבט סרטני. בכך הם גורמים לבלאי מוקדם ולהתנוונות והזדקנות הגוף, ולהתפתחות מחלות גיל קשות בטרם עת, שהחמורות בהן, מחלות עצבים, ומחלות סרטן.

המסלול הביוכימי ERK המופעל בתאי האדם, על ידי הרדיקלים החופשיים הנוצרים בעת חשיפת תאי האדם לקרינה סלולרית, הוא אחד המרכזיים המשפיעים על ויסות חלוקת התא, ועל המעבר למצב פרוליפרטיבי (שיגשוגי) שמאפיין חלוקות תאים סרטניים, כמתואר בתמונה 2 להלן. 

תמונה 2: השפעות סיגנלים מחוץ לתא, על המסלולים הביוכימיים הפועלים בתא:  מסלול ERK המופעל על ידי הרדיקלים החופשיים (Friedman et al 2007), ופועל בגרעין, ומשפיע על ויסות הביטוי של הגנים ועל המעבר למצב שיגשוגי - סרטני.

תמונות 1, ו- 2, מראות שהסיגנלים המופעלים על ידי קרינה סלולרית, מפעילים את מסלול ERK וקשורים במעבר למצב פרוליפרטיבי (=שיגשוגי) דהיינו לסרטן. 


Comments